כניעת גרמניה הנאצית – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
מ (בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q700983)
אין תקציר עריכה
ה[[הזירה האירופאית 1945-1942|זירה האירופית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], הסתיימה ב'''כניעה ללא תנאי של [[גרמניה הנאצית]]''', ב־[[7 במאי|7]] וב־[[8 במאי]] [[1945]].
 
גרמניה הנאצית התמוטטה אל מול התקדמות [[הצבא האדום]] ממזרח וצבאות [[בעלות הברית]] ממערב. בסוף אפריל החלו כוחות הצבא האדום לחדור ל[[ברלין]]. ב־[[30 באפריל]] התאבד הפיהרר [[אדולף היטלר]] יחד עם אשתו הטריה [[אווה בראון]] בבונקר הפיקוד בברלין. בצוואתו הפוליטית הצדיק היטלר את התפשטות גרמניה למזרח, האשים במפלה את היהודים, והוקיע את ראשי הצבא והמפלגה כבוגדים – הם אכן רצו לנהל משא ומתן עם בעלות הברית. היטלר מינה את האדמירלה[[אדמירל]] [[קארל דניץ]], מפקד הצוללות[[קריגסמרינה|הצי הגרמני]] , ליורשו כנשיא המדינה, ואת [[יוזף גבלס]] ל[[קאנצלר גרמניה]]. למחרת פורסם ב[[רדיו]] הגרמני שהיטלר נהרג בקרב מול הצבא האדום.
 
העיר ברלין נכנעה לסובייטים ב־[[2 במאי]], ו[[דגל ברית המועצות]] הונף מעל בניין ה[[רייכסטאג]].
יודל ניסה להגיע עם האמריקאים להסכם נפרד, או לפחות להרוויח זמן שבו כמה שיותר חיילים גרמניים ייכנעו לאמריקנים או לבריטים ולא לסובייטים. אולם אייזנהאואר הבטיח לסובייטים שהוא לא יחתום על הסכם נפרד והבהיר את זה לגרמנים. כמו כן אייזנהאואר סירב להיפגש עם המשלחת הגרמנית עד שיחתם הסכם כניעה ללא תנאי, וראש צוות המשא ומתן מצד בעלות הברית היה ראש המטה שלו, וולטר באדל סמית. בסופו של היום, לאחר שיודל נואש מניסיונותיו להגיע להסכם נפרד עם ארצות הברית ובריטניה, הוא הסכים לקבל את הנוסח שהכתיב אייזנהאואר לכניעה, כשההישג היחידי היה דחיית כניסת הכניעה לתוקף בכמעט שתי יממות, דבר שאיפשר מעבר עוד חיילים ואזרחים מהחזית המזרחית כדי להיכנע בחזית המערבית.
 
כתב הכניעה הצבאית נחתם ב־[[7 במאי]] בשעה 02:41 לפנות בוקר. הכוחות הגרמנים הסכימו לכניעה ללא תנאי הן למפקדה העליונה של כוחות בעלות הברית, והן לפיקוד הסובייטי העליון, החל מה-[[8 במאי]] בשעה 23:01 (לפי זמן מרכז אירופה). מטעם הגרמנים חתם יודל, מטעם המפקדה העליונה של כוחות בעלות הברית באירופה חתם סמית, ובנוסף חתםחתמו: גנרל רוסי,איוון סוסלופרוב (נציג ברית המועצות) וגנרל צרפתיפרנסואה סבז חתם(נציג כעדצרפת). אחרי החתימה הכריז יודל: "עם חתימת הסכם זה, העם הגרמני וכוחותיו המזוינים נתונים בידי המנצחים – לשבט או לחסד."
 
אולם לאחר החתימה התברר שהסובייטים, שחששו שהגרמנים יצליחו להפסיק את הלחימה רק בחזית המערבית, לא היו מרוצים מנוסח ההסכם, ומכך שהוא נחתם במפקדה של אייזנהאואר. לכן הם דרשו חתימה נוספת על נוסח מתוקן, בברלין. הסתייגותם הגיעה רק אחרי שנחתם כתב הכניעה, אולם הם לא ויתרו, וב-[[8 במאי]], מעט לפני חצות, נחתם כתב כניעה שני, בברלין, הכבושה על ידי [[הצבא האדום]]. מהצד הגרמני כתב הכניעה נחתם על ידי [[וילהלם קייטל]], אדמירל פון פריידבורג, והגנרל(כנציג [[קריגסמרינה]]) וגנרל האנס יורגן שטומפף כנציג [[לופטוואפה]]. בשם מפקדת בעלות הברית באירופה חתםחתמו: המרשל האווירי הבריטי [[ארתור טדרףטדר]], ובשםגנרל אמריקאי קארל ספאטס , גנרל צרפתי ז'אן לטר דה טאסניי. בשם הפיקוד הסובייטי המרשלחתמו [[מרשל ברית המועצות|מרשל]] [[גיאורגי ז'וקוב]] וגנרל ואסילי סוקולובסקי.
 
בתחילה הוחלט לפרסם את דבר הכניעה רק לקראת ה-[[9 במאי]], בהודעה רשמית של מנהיגי המדינות, ונציגי העיתונות שנכחו בכניעה בריימס התבקשו לשמור את דבר הכניעה בסוד. אולם עיתונאי [[סוכנות ידיעות|סוכנות הידיעות]] [[אסושייטד פרס]] אדוארד קנדי הפיץ במברק את דבר הכניעה, וכך נפוצה הידיעה במערב לפני הזמן המתוכנן, ו[[יום הניצחון באירופה]] נחגג ב־[[8 במאי]], ולא ב-[[9 במאי|9]] בו.