אורן הצנובר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הרחבה- הוספת הפסקה בנושא שימושים רפואיים,, ויקיזציה |
|||
שורה 13:
'''אורן הצנובר''' ([[שם מדעי]]: ''pinus pinea'') הוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] ממשפחת ה[[אורניים]], אשר גדל באופן טבעי ב[[דרום אירופה]], ב[[צפון אפריקה]] וב{{ה|מזרח התיכון}}. בעבר נקרא המין '''אורן הגלעין''' ו'''אורן הסלע''' (תרגום של השם הלועזי של העץ), עד ש[[האקדמיה ללשון העברית]] קבעה את השם '''אורן הצנובר'''.
==תאור הצמח==
האורן יכול להתנשא לגובה של יותר 25 מ' אך הגובה הממוצע נמוך יותר ועומד על גובה ממוצע בין 12 ל-20 מטר. צורתו האופיינית היא צורת [[מטרייה]], עם [[גזע (עץ)|גזע]] יחסית קצר וחופה רחבה, כמעט שטוחה. ה[[עלה|עלים]] דמויי מחטים, באורך של 10–20 ס"מ, צבעם ירוק והם באים בזוגות, כאשר העץ צעיר (5-10 שנים) העלים שונים והם קצרים (2–4 ס"מ) וצבעם ירוק-כחול. ההחלפה בין סוגי העלים מתרחשת באופן הדרגתי בין השנה החמישית לעשירית. ה[[איצטרובל]]ים גדולים ומכילים זרעים, שהם ה[[צנובר]]ים. זמן ההבשלה של ה[[אצטרובל]] הוא כ-36 חודשים – יותר מכל אורן אחר – ויש להמתין כ-15 שנה לקבלת יבול של אצטרובלים. הפצת הזרעים נעשתה בעבר בעיקר על ידי [[ציפור]]ים, וכיום נעשית בעיקר על ידי פעילות אנושית.
==מוצא הצמח ותפוצתו==
קיימת מחלוקת במחקר מהו מוצאו המקורי של העץ לאור העובדה שהעץ הוא אחד הראשונים שתורבת ונסחר, מחקרים הראו שמוצאו של הצנובר באירופה ולא באסיה, שכן הפעילות הקמביאלית (ע"ש שכבת קמביום, היוצרת תאים ב[[גזע (עץ)|גזע]]) התגלתה כתואמת [[אקלים]] אירופי לח ולא אסיאתי.<ref>יעל גרטי, [http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3214761,00.html איך מפשיטים צנוברים?], ynet</ref>. לגבי [[ארץ ישראל]] המחלוקת אף גדולה יותר שכן לא ברור האם הוא חלק מהצומח הטבעי של הארץ, משערים שאורן הצנובר הובא לארץ ב[[ימי הביניים]] וזאת אף על פי שב[[לבנון]] ניתן למצוא חורשות רבות של מין זה<ref>{{צמח השדה|286}}</ref>. כיום לא ניתן למצוא בארץ [[עצים עתיקים בארץ ישראל|פרטים עתיקים]] יותר מעבר ל{{ה|מאה ה-19}}, הפרט הגדול ביותר מצוי ב[[הגנים הבהאיים בעכו|גנים הבהאיים]] ב[[עכו]], ונראה שה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] הם שחידשו את גידולו בארץ.
העץ [[תירבות צמחי בר|גדל בצורה מתורבתת]] מזה כ-6,000 שנה, בשל זרעיו האכילים, ויש עדויות ל[[מסחר]] בו מזה זמן רב; שמו ב[[רומא העתיקה|תקופה הרומאית]] – "פינוס דומסטיקוס" – מעיד על כך. כיום נפוץ העץ במדינות רבות שיש בהן [[אקלים ים-תיכוני]], והוא מגודל ב[[אמריקה הצפונית]], ב[[דרום אפריקה]] ובאזורים ב[[אירופה]].
==שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו==
במצרים ובמסופוטמיה (אשור ובבל) שימש שרף האורנים מרכיב בתרופות למחלות עיניים, אוזניים, כליות, שרירים ומין וכן למחלות בדרכי הנשימה. דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה לסה"נ, תיאר שימוש באצטרובלי אורן לטיפול בכליות ובשלפוחית השתן. זרעי האורן שימשו לטיפול בשיעול ולריפוי מחלות ריאה. חלקי הצמח האחרים שימשו לטיפול בכאבי שיניים, עפעפיים, פצעים וכבד. בימי הביניים שימשו הזרעים, בין היתר, לריפוי קצרת, שיתוק, עיוותים ורעידות, צהבת, עור בקוע, מחלות כליות וריאה, דלקות בדרכי השתן וטחורים, וכן שימשו מעוררי תאווה. הזרע מכיל שמן רב וחומרי מזון ומשמש בימינו כחומר מרפא עממי, בעיקר לחיזוק הגוף{{הערה|אפרים לב ו[[זהר עמר]], '''סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל''', ירושלים, תשס"ב, עמ' 62.}}.
<gallery>
| |||