חלאקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Addbot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q1059442
שורה 14:
== מקור המנהג ==
[[תמונה:Halake.png|שמאל|ממוזער|250px|לקראת החלאקה, ב[[הילולה|הילולת]] ר' [[שמעון בר יוחאי]]]]המנהג חדש יחסית, והוא מובא לראשונה רק בתחילת תקופת ה[[אחרונים]].
לראשונה הוא מוזכר בשו"ת ה[[רדב"ז]]{{הערה|ב', תר"ח.}}, בצירוף המנהג לתת צדקה כמשקל השיער הגזוז.
 
רבי [[חיים ויטאל]] מספר שרבי יונתן שאגיש העיד לו ש[[האר"י]] ביום ל"ג בעומר "הוליך את בנו הקטן שם (=למירון) עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה".
אולם הוא מסיים בהערה: "אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך... וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הנזכר", כלומר הוא מפקפק במשמעות ובסמכותהקבלית שיששל לייחס לסיפורהמנהג. <ref>שער הכוונות, דרושי הפסח דרוש יב.
</ref>
המנהג התפשט ברחבי יהדות ארצות ערב, עד לתימן ומרוקו. בקרב האשכנזים המנהג לא היה מקובל, אך לאחר בואם לארץ ישראל קיבלו את המנהג מהספרדים, ובהמשך הוא התפשט אף ליהדות אשכנז שב[[חוץ לארץ]].
 
* יש הסוברים שהמנהג לקחת את הילדים למירון לחלאקה הוא המשכו של המנהג לעלות לקבר [[שמואל הנביא]] ב[[נבי סמואל]] ב[[כ"ח אייר]] (יום פטירתו של שמואל הנביא), ושם לגלח את ראשם של הקטנים ולתת כסף כנגד משקל השערות לצורך תחזוקת המקום או לעניים. עקב הגבלת השלטונות העות'מאניים (בשנת ש"ל, [[1570]]), העבירו את המנהג צפונה, ל[[הר מירון]], ושם המשיכו את הטקס על קברו של ה[[רשב"י]] ובנו בל"ג בעומר <ref>אברהם יערי, תולדות ההילולא במירון, תרביץ לא</ref>.