האג'י גיראי הראשון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Caffa and Theodoro.PNG|שמאל|ממוזער|250px|קרים באמצע המאה ה-15]]
[[קובץ:Gerae-tamga.svg|שמאל|ממוזער|250px|טרק טמגה - הסמל ההראלדי שעל גבי חותם השושלת גיראי שעמדה בראש ח'אנות הטטרים של קרים]]
'''האג'י גיראי הראשון''' (ב[[טטרית של קרים]]:'''I Hacı Geray'''{{כ}} או '''Melek Hacı Geray''' האג'י גיראי המלאך", {{כ}} באותיות ערביות: '''۱خاجى كراى''' , {{כ}} ב[[טורקית]]:'''I. Hacı Giray''', {{כ}}
היה [[ח'אן]] [[טטרים|טטרי]], המייסד והמנהיג הראשון של ה[[ח'אנות קרים]] ("קירים יורטו") בשנים [[1456]]- [[1426]] ובשנים [[1466]]-[[1456]], מייסד השושלת גיראי מקרים. כונה גם האג'י דוולט גיראי או דוולט האג'י גיראי, כמו כן "א-סולטאן האג'י גיראי אבן גיאת' א-דין".
==התחלות הטטרים של קרים==
[[קובץ:Golden Horde 1389.svg|שמאל|ממוזער|250px|[[אורדת הזהב]] בסביבות שנת [[1389]], כשכללה עדיין את קרים ואת הערבות מצפון לים השחור - דשט-אי-קפצ'ק]]
בשנת [[1238]] פלשו ה[[מונגולים]] בראשות [[באטו ח'אן]] וזרעו הרס בחצי האי קרים. בהמשך נכללה קרים באימפריה המונגולית מיסודו של באטו ח'אן, שאימצה בהמשך צביון טורקי-טטרי ונקראה בשמות שונים: ה[[אולוס]] של ג'וצ'ה, הח'אנות קפצ'ק או ו בפי ה[[רוסים]], "אורדת הזהב". בירת אימפריה זו הייתה בסראי הישנה (סראי-וולגה או סראי-באטו) ואחר כך בסראי החדשה (או סראי בֶּרֶקֶה).
בצומת המאות ה-15-14 קרים עצמה הייתה ל"אולוס", במובן של "פרובינקיה" באורדת הזהב, בראשות ממלא מקום של מלך ועיר הבירה שלה הייתה "קרים הישנה" (אסקי קירים, כיום [[סטארי קרים]]).
אחד הבנים של הח'אן ג'וצ'ה, טקה טימור (Töke Timur) פיקד על [[טומן]] שהשתתף בכיבוש קרים, שהושלם עם כיבושה של העיר סודאק שעל החוף הדרום-מזרחי. צאצאיו של טקה טימור אימצו יחד עם כלל תושבי אורדת הזהב את דת ה[[אסלאם]] בימי הח'אן [[אוזבק]] במחצית הראשונה של המאה ה-14. עד למאה ה-14 כמה התלכדויות של שבטים טטרים - שירין, בארין, ארגין, קפצ'ק ואחרים נהגו באופן מחזורי לנדוד עם עדריהם
==מוצאו של האג'י גיראי==
מקורותיו של האג'י גיראי אינם ברורים{{הערה|Henry Hoyle Howorth: ''History of the Mongols from the 9th to the 19th Century. Part 2. The So-Called Tartars of Russia and Central Asia'', London 1880, ע 448 וכו'}}{{הערה|כרוניקנים טורקים הציעו אילנות יוחסין שונים:ג'נבי (מאה ה-16) ומונג'ים באשה (מאה ה-17) כתבו שהוא היה כביכול בנו של קיצ'י מוחמד, לפי רזבאן פאשה (מאה ה-17) היה אולי בנו של אולוג מוחמד ולפי הכרוניקה האנונימית של תולדות הח'אנים של קרים מן נמאנ ה-17, היה כביכול בנו של טאש טימור}}.
מה שיוצא די בוודאות ממקורות שונים הוא שהיה "עצם לבנה " ( ak süyek - אק סוייק), כלומר נצר של [[ג'ינגיס ח'אן]]{{הערה|Brian Glyn Williams ע' 45}}.לפי אחת מגרסאות אילן היוחסין שלו, דור 11 לצאצאיו של ג'ינגיס ח'אן, דרך נכד של זה, טקה טימור, אחד מבניו הצעירים של ג'וצ'ה ח'אן{{הערה|Encyclopedia of the Ottoman Empire, „Crimean Tatars” ע' 159}}.
היו השערות שקישרו אותו ייחוס ישיר לח'אן [[טוכטמיש]] המפורסם. כך למשל, הפנקס ה[[גנאלוגיה|גנאלוגי]] הנמצא במנזר סטארושבסקי המציין כי היה כביכול בנו של דוולט ברדי, שהיה כביכול בנו של ג'אבר ברדי וצאצא של טוכטמיש. בשנת [[1395]] טוכטמיש היה [[פליט]] בליטא כאורחו של הדוכס הגדול [[ויטאוטאס הגדול]] שבעזרתו ניסה לחזור להנהגת אורדת הזהב, אך הובס בקרב וורסקלה
▲היו השערות שקישרו אותו ייחוס ישיר לח'אן [[טוכטמיש]] המפורסם. כך למשל, הפנקס ה[[גנאלוגיה|גנאלוגי]] הנמצא במנזר סטארושבסקי המציין כי היה כביכול בנו של דוולט ברדי,שהיה כביכול בנו של ג'אבר ברדי וצאצא של טוכטמיש. בשנת [[1395]] טוכטמיש היה [[פליט]] בליטא כאורחו של הדוכס הגדול [[ויטאוטאס הגדול]] שבעזרתו ניסה לחזור להנהגת אורדת הזהב, אך הובס בקרב וורסקלה ב-[[1399]] על ידי יריביו הנתמכים בידי [[טימור לנג]]: [[טימור קוטלוג חאן]] והאמיר [[ידיגה]]. גם דוולט ברדי עצמו גלה בליטא וזכה לאירוח הדוכס הגדול.{{הערה|H.Howorth שם}}. כרוניקנים [[פולנים]] אחדים כתבו שהאג'י גיראי נולד ב[[טראקאי]], בליטא, וסברו גם הם שהיה בנו או נכדו של טוכטמיש{{הערה|H.Howorth שם}}. גם בתעודה שנכתבה על ידי נכד, שנקרא גם הוא האג'י גיראי, משנת [[1529]], מצוין כי משפחתם יוצאת חלציו של טוכטמיש. קרים עצמה נקראה תכופות על ידי הטטרים [[נוגאי]] "ארץ טוכטמיש"{{הערה|H.Howorth ע' 449}}.
אולם ההשערה הסבירה ביותר, המבוססת, בין היתר, על הכרוניקות של אבולגאזי בהדור ח'אן (מאה ה-17) בספרו "שג'רה אי טורק
("הגנאלוגיה של הטורקים") , כמו כן מואיז אל אקסב ועבד אל גאפר קירימי, האג'י גיראי היה בנו של גיאת' א-דין או גיאסאדין ( غیاث الدین , שם שמשמעותו בערבית "הגנת הדת"), בן של טאש טימור או באש טימור, שנמצא עם טוכטמיש בקרבה רחוקה.
אכן על מטבעות שהנפיק האג'י גיראי עצמו, שמו מופיע כ"א-סולטאן האג'י קריי אבן גיאת'-א-דין
{{הערה|1=[http://referenceworks.brillonline.com/entries/encyclopaedia-of-islam-2/hadjdji-giray-SIM_2603?s.num=9
אותו באש טימור או טאש טימור היה נסיך טטרי שהגיע מאורדת הזהב ושלט לזמן מה בחצי האי קרים, שבה אף הנפיק מטבעות -[[דרהם]]- של עצמו בשנים [[1395]]-[[1394]]{{הערה|[http://en.museum-of-money.org/view/_tash-timur_khan_ah_796_797_1396 אתר המוזיאון הנומיסמאטי בפואדוסיה, קרים]}}.▼
▲אותו באש טימור או טאש טימור היה נסיך טטרי שהגיע מאורדת הזהב ושלט לזמן מה בחצי האי קרים, שבה אף הנפיק מטבעות -[[דרהם]]- של עצמו בשנים [[1395]]-[[1394]].
===היווצרות הישות המדינית הטטרית בקרים===
במחצית הראשונה של המאה ה-15 שבטים טטרים, ביניהם שירין, בארין, הונגוראט, מנסור ואחרים, שהיגרו מערבה לאורך חוף הים השחור ובקרים, סייעו למנהיגים כמו דוולט ברדי ואולוג מוחמד בנסיונותיהם לשלוט על חלקים ממה שהייתה פעם אורדת הזהב המאוחדת. חלקם עברו מנוודות מלאה ואורח חיים של התיישבות חצי-קבועה בערבות דרום רוסיה ודרום אוקראינה, שנודעו אז כ"דשט-אי-קפצ'ק"
דוולט ברדי, דוד של האג'י גיראי, וכמוהו נצר לשושלת של ג'ינגיס ח'אן, גורש מסראי והתיישב בסביבות שנת [[1426]] בחצי האי קרים. הוא היה טוען קבוע לכתר אורדת הזהב ובימיו ועדיין אחרי מותו קרים נותר מבחינה פורמלית בחסות אורדת הזהב{{הערה|ק.ב. ריז'וב - "גיראי" ע' 165}}. והפכה לעצמאית בשנות ה-1430-1440, ובאופן סופי, ככל הנראה, בשנת [[1449]], תחת מנהיגותו של האג'י גיראי.
===ילדותו וצעירותו של האג'י גיראי===
אחיין של [[דוולט ברדי]], האג'י גיראי, נולד והתחנך כולל באימונים צבאיים בטראקאי, שהייתה בזמנו בירת הדוכסות הגדולה של ליטא ושבה מצא מקלט אביו, גי'את'-א-דין ח'אן. לפי מסורת מקומית, האב, גי'ת'אדין, נמסר בנעוריו על ידי הסב, טאש טימור, לחניכות אצל אחד מאנשי השבט גיראי, בשם דוולט גלדי. הילד של גיאת'-א-דין, קיבל את השם האג'י גיראי, לכבוד אותו מנטור של אביו שממש בשעת לידתו חזר מ[[עלייה לרגל]] ל[[מכה]] - [[האג']] - ונקרא אז האג' דוולט גלדי גיראי{{הערה|ו. בארתולד W. Barthold - ב"אנציקלופדיית האסלאם"}}.
כאמור לעיל, דמויות טטריות רבות מצאו באותה תקופה מקלט בליטא החצי-פאגאנית, ביניהן החאן המודח טוכטמיש ושלשה-עשר בניו, דוולט ברדי עצמו, אולוג מוחמד, ואף מרזה טקייה
▲כאמור לעיל, דמויות טטריות רבות מצאו באותה תקופה מקלט בליטא החצי-פאגאנית, ביניהן החאן המודח טוכטמיש ושלשה-עשר בניו, דוולט ברדי עצמו, אולוג מוחמד, ואף מרזה טקייה , מראשי השבט שירין.
==עלייתו של האג'י גיראי לשלטון והקמת הח'אנות העצמאית של קרים - 1449==
האג'י גיראי הופיע בזירה של קרים, כמנהיג של הטטרים המקומיים, - "טטרים של [[מצר פרקופ|פרקופ]]"-, לפי מקורות שונים, בסביבות שנת [[1420]], [[1428]] או [[1434]]{{הערה|נ.ר. אנדרייב פרק 7}}. דמותו מוזכרת כמשתתף, בתמיכת ליטא, במאבקים הפנימיים לשלטון באורדת הזהב ובקרים עצמה.
ככל הנראה
▲ככל הנראה נאבק אף בדודוף דוולט ברדי. בסביבות [[1428]] בעזרתו של ויטאוטאס הגדול, הגיע לקרים בראש 16,000 לוחמים נוגאי.{{הערה|א.א.קודוסוב - מוקסבה-קרים}}. בשלב מסוים נאלץ להימלט לדוכסות הגדולה, ב[[לידא]],בה היה לאורחו ובן חסותו של הדוכס הגדול החדש, זיגימאנטס קיישטוטאיטיס (זיגמונט קיישטוטוביץ') (1440-1432).
תעודה ראשונה המזכירה את שמו באה משנת [[1443]] ומתייחסת למלחמתו נגד מגיני המושבה ה[[ג'נובה|ג'נובזית]] ב[[קאפה]].
בערך בשנת [[1440]], כעדות הכרוניקה של [[מאציי סטריקובסקי]]
{{הערה|א.ר. אנדרייב}} האריסטוקרטיה הטטרית מקרים - ראשי השבטים פרקופ, בארין, ארגין{{הערה| Brian Glyn Williams ע' 45}} ושירין, ובמיוחד ראש שבט שירין, טקינה מרזה, היריב המסורתי של צאצאי האמיר ידיגה (אדיגו או ידיקו) פנו לדוכס הגדול [[קזימיר הרביעי, מלך פולין|קזימיר יגיילו]] (1492-1440), ובקשו ממנו לתמוך בהעלאתו של האג'י גיראי לשלטון בקרים. ואכן חזר האג'י גיראי לקרים בליווי תגבורות ליטאיות בפיקוד ה[[מרשל]] רדזיוויל{{הערה|א.ר. אנדרייב}}.
לפי מומחים, המטבעות הראשונים שהנפיק האג'י גיראי - מטבעות כסף "סיקה" (sikke)
{{הערה|1=[http://maviboncuk.blogspot.co.il/2007/07/word-origin-sikke-sequin.html#!/2007/07/word-origin-sikke-sequin.html מקור המילה סיקה הוא המילה הערבית "סיכה" = צבע, דרך הוונציאני "צקה" - מטבעה, "צקינו" - סוג של מטבע- לפי מאווי בונצ'וק]}} הוצאו לאור לא לפני שנת [[1441]].
שורה 47 ⟵ 39:
יש מחשיבים את שנת [[1449]] כשנת הקמת הח'אנות מקרים העצמאית מפני שזו שנת הכרזתו של האג'י גיראי הראשון כ"אולוג ח'אן"
{{הערה|H.Inalcik ע' 2}}
בירתו הראשונה הייתה המרכז המסורתי אסקי קירים (קרים הישנה), שנודעה גם תחת השם סולהט. לפי מקורות אחדים בסביבות שנת [[1449]] ולפי [[דיפלומה]] מלכותית - [[יארליק]], שהוציא ב-[[8 במרץ]] [[1453]],
בהתחלתה, הח'אנות של קרים בהנהגת האג'י גיראי הראשון כללה את הערבות מצפון לחוף של [[הים השחור]] וה[[ים אזוב]], ה"דשט אי קפצ'ק", לרבות החלק התחתי של נהר הדנייפר, וחלק גדול מקרים, פרט לערי הנמל, החוף הדרומי ואזור בדרום-מערב, שנשלטו עדיין על ידי הג'נובזים ועל ידי המדינה הביזנטית של תאודור ממנגופ,
הח'אנות הונהגה על ידי הח'אן בתאום עם ארבעה "קאראץ' ביי", הבאים של ארבעה שבטים ראשיים - שירין, בארין, ארגין וקפצ'ק
{{הערה|Beatrice Forbes Manz 1978 }} שעמדו בראש ה[[דיוואן]], לפי המסורות הקדומות של הח'אנים המונגולים ומ[[מרכז אסיה]]{{הערה|Brian Glyn Williams שם}}.
שורה 57 ⟵ 49:
==הברית עם ליטא ופולין. המלחמות עם אורדת הזהב==
הזירה הפוליטית הבינלאומית שבה פעל האג'י גיראי נשלטה במערב על ידי ממלכת פולין המאוחדת עם הדוכסות הגדולה של ליטא, בצפון - על ידי [[הדוכסות הגדולה של מוסקבה]], במזרח על ידי אורדת הזהב, או מה שנשאר ממנה, ובדרום - על ידי האימפריה העות'מאנית שנמצאה בתנופה.
מתוקף תפקידו, הרגיש האג'י גיראי זכאי לטעון לכתר של אורדת הזהב, כולל לזה של ריבון הנסיכויות הרוסיות. אורדת הזהב
בהחלטותיו בנוגע לשלום או מלחמה, למשל היה חייב לעדכן את המנהיגים הפולנים-ליטאים.
הוא תרם לצמצום האיום שהיוותה אורדת הזהב בשביל אזורי הגבול המזרחיים של הממלכה היאגילונית. לכן בעיני ההיטוריוגרפים הפולנים מן המאות ה-15-16, האג'י גיראי מוצג כשומר בסף של הגבולות האוקראינים של הממלכה וכבן ברית נאמן של המלכים בקרקוב.
באביב [[1442]], כפי שמעידים מקורות ג'נובזים, ניצח האג'י גיראי את כוחות יריבו , הח'אן מסראי, סעיד אחמד הראשון, ובעזרת הדוכס הגדול קזימיר
מצד שני, הצטרך להיות מעורב במלחמות האזרחים בפולין וליטא עצמן.
שורה 67 ⟵ 59:
האג'י גיראי הגיש למלך קזימיר שירותים צבאיים תמורת תגמול שנתי של 10,000 [[פלורין|פלורינים]]{{הערה|H.H.Howorth ע' 451}}.לעומת זאת כשהתגמול התעכב לבוא, אנשיו היו עלולים לצאת למסעי שוד בחבלי [[פודוליה]] ו[[רוטניה]]{{הערה|H.H.Howorth ע' שם}}.
בשנים [[1448]] ו-[[1449]] תקפו הטטרים מהאורדה הגדולה את פולין וליטא, ובתגובה, פלש המלך קזימיר בשנת [[1450]] לתוך השטחים שבליטת הח'אן סעיד אחמד. בשנים הבאות, ב-[[1452]], מורדים נגד המלך בליטא כרתו ברית עם סעיד אחמד. אולם הניצחונות הגדולים של האג'י גיראי בקרב עם הח'אנים של האורדה הגדולה
כאשר ב-[[1453]] וב-[[1455]] יצא סעיד אחמד חאן מסראי למסעות שוד וביזה בממלכה הפולנית, במיוחד בפודוליה, האג'י גיראי הפתיע אותו בדרך הבייתה
==הסכסכים הראשונים עם הג'נובזים==
מרכז הג'נובזים בקרים נמצא בעיר הנמל קאפה ([[פאודוסיה]] של היום). היא שילמה בעבר מס שבוע לח'אנים של אורדת הזהב. אחרי הקמת הישות הנפרדת של הטטרים בקרים, יחסי הג'נובזים איתם היו מתוחים.
בקיץ [[1433]],הנסיך הביזנטי אלקסיוס של מנגופ, מנהיג ה"נסיכות הקרימאית של תאודור", שהיה אז בן ברית של גיראי, השתלט על נמל צ'מבלו (באלאקלווה). כתגובה, הסנאט של ג'נובה והבנק סן ג'ורג'ו שלחו לאזור [[צי]] מלחמה של 20 [[גלרה|גלרות]]
תחת פיקודו של ה[[אדמירל]] קארלו לומלינו. המפקד הג'נובזי, בראש 6000 לוחמיו, הצליח ב-[[4 ביוני]] [[1434]] לכבוש בחזרה
את צ'מבלו מהיוונים. אחרי שהרסו את הנמל היוונית היחידה, קאלאמיטה, הג'נובזים יצאו ממרכזם, קאפה
בהמשך הטיל האג'י גיראי [[מצור]] על קאפה וכפה בסופו של דבר ב-[[13 ביולי]] [[1434]]
▲בהמשך הטיל האג'י גיראי [[מצור]] על קאפה וכפה בסופו של דבר ב-[[13 ביולי]] [[1434]] על המושבה הג'נובזית, הסכם שבו היא הכירה בסוזרניות שלו והסכימה לשלם כופר גדול תמורת בני הערובה והשבויים.
עם זאת, באותו שלב, מעמדו של האג'י גיראי בקרים לא היה יציב, והוא להיה מקובל על כל ראשי השבטים הטטרים. כשלא עלה בידו להחזיק בהגמוניה החצי האי נאלץ להימלט לליטא.
ידוע שבשנת [[1442]] הטטרים תקפו שוב את קאפה, שדדו אותה וגרמו לעיר ולמגיניה אבדות כבדות.
==סכסוכים חדשים עם הג'נובזים. היחסים עם העות'מאנים. המרד של היידר==
[[קובץ:Мавзолей Хаджі Герая.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המאוזולאום של האג'י גיראי הראשון בסאלאצ'יק, בחצ'יסראי, נבנה בערך ב-[[1501]]]].
בשנת [[1454]] כרת האג'י גיראי ברית עם הטורקים העות'מאנים שזה עתה [[כיבוש קונסטנטינופול|כבשו את קונסטנטינופול]]. ביולי [[1456]] הופיע מול הנמל של קאפה צי טורקי של 56 [[בירמה|בירמות]] ובאותלו זמן ביבשה הגיעו לקרבת המקום 6,000 טטרים בראשותו של האג'י גיראי. ההנהלה הג'נובזית נכנעה והסכימה להעלולת באופן משמעותי את מס השנתי שהעיר הייתה צריכה לשלם לסולטאן העות'מאני ולח'אן הטטרי.
מפני שלא היה לו צי משלו, הסתפק האג'י גיראי עם הכרה מצד תושבי קאפה של מעמדו ההגמוני ועם השגת שליטה על דרכי המסחר המובילות לקאפה, לקרץ' ולאינקרמן. גבולות הח'אנות התפשטו בשנים האלה גם אל גזלבה (Gözleve) ([[ייבפאטוריה]] של היום), לטאנה או אזאק קאלסי ([[אזוב (עיר)|אזוב]] של היום),עמוק יותר אל ערבות דזט-אי-קפצ'ק ואף אלאזור [[קובאן]].
בתקופתו בנו הטטרים בחלק התחתי של הנהר הדנייפר
אמנם ב-[[1456]] הודח הח'אן זמנית על ידי בנו, היידר, בתמיכה ג'נובזית, ונאלץ לצאת שוב לגלות. אך הפעם שב לשלטון כעבור זמן קצר ובהמשך שיפר את יחסיו עם המושבות
בשנים [[1464]]-[[1465]] שלח האפיפיור, [[פיוס השני]], ובעקבותיו [[פאולוס השני]] את לודוביקו מבולוניה כ[[נונטיוס]] אל הח'אן גיראי על מנת לשכנעו, לשווא, להצטרף ל[[מסע צלב]] נגד הסולטאן העות'מאני [[מהמט השני]]{{הערה|[http://www.treccani.it/enciclopedia/ludovico-da-bologna_(Dizionario-Biografico)Paolo Evangelisti - art.„Ludovico da Bologna” în ''Dizionario biografico degli Italiani'' vol.66,Treccani, 2007]}}.
==היחסים עם מוסקבה==
ב-[[1461]] הבטיח האג'י גיראי לתמוך בתביעות הטריטוריאליות של המלך קזימיר הרביעי בו[[וליקי נובגורוד]], מה שהביא אותו בסכסוך עם הדוכס (קניאז) הגדול של מוסקבה, [[ואסילי השני, נסיך מוסקבה|וסילי העיוור]]{{הערה|ב.ד. גרקוב, א.א. יאקובוסקי ע' 392}}.
לעומת זאת, בימי שלטונו של [[איוואן השלישי]], בקיץ [[1465]] ניצחונו של האג'י גיראי על סעיד אחמד חאן, עזר (ככל הנראה ללא קיומה של הסכמה), למאמץ המלחמתי הרוסי להגן על מוסקבה מפני איום הח'אן מסראי
לפי הכרוניקה הרוסית "ווזנזנסקה", ה'אג'י גיראי יצא להגנת המוסקבאים
==סוף חייו==
האג'י גיראי הראשון מת בשנת [[1466]] והובא לקבורה ב[[מאוזלאום]] (Dürbe דירבה) שבנייתו בסאלאצ'יק הושלמה בשנת [[1501]]. לפי הכרוניקן הטורקי אנקרלי חכים יחיה, ייתכן כי הורעל, אולי כנקמה על תמיכתו במלך הפולני קזימיר במלחמה נגד אחמד ח'אן, המנהיג החדש של האורדה הגדולה
אחרי מות האג'י גיראי, יורשו היה אחד מבניו, נורדוולט ח'אן. אולם קרים נכבשה לזמן קצר על ידי צבאות של האורדה הגדולה והיה זירה למלחמת ירושה בין בניו, בעיקר בין נור דוולט ובין מנגלי גיראי.
בכרוניקה בת זמנו, של [[יאן דלוגוש]] נכתב כי האג'י גיראי היה איש בעל ערכים אנושיים ומנהיג שכלכל היטב את ממלכתו
(''humanus civilisque et bene agendi cupidus''). הוא נשאר פופולרי גם בזכרונו הקולקטיבי של עמו שכינה אותו "המלאך" - Melek.
בחייו גילה סובלנות כלפי דתות אחרות, התפלל בפני ה[[איקונין]] של [[מרים, אם ישו|מרים הקדושה]] במנזר-[[מערה]] אוספנסקי (מנזר עליית מרים) בקירק ייר, על יד בחצ'יסראי ואף תרם תרומה לקפלת המנזר
שורה 108 ⟵ 97:
==צאצאיו==
לפי הכרוניקה של ג'נבי, היו לו 12 בנים. לעומת זאת, לפי אבולגאזי היו
*דוולטיאר
*נורדוולט ח'אן
*אידר (היידר) ח'אן Aidar (Haidar) Han
*קוטליק סמאן Kutlik Seman
*קילדיש Kildiș
*מנגלי גיראי ח'אן Mengli Ghirai Han
*יאמגורצ'י
*אסטימור Ustimur
שורה 133 ⟵ 122:
*W.Barthold - Hadjdji Girai, in ''EJBrill's First Encyclopedia of Islam 1913-1936'' p. 204
*קונסטנטין ב. ריז'וב - כל המונרכים של העולם - המזרח המוסלמי המאות 15-20, הוצאת "וצ'ה", מוסקבה, 2004 - ברוסית
*[http://lib.ru/HISTORY/ANDREEW_A_R/krym_history.txt_with-big-pictures.html א.ר. אנדרייב ''היסטוריה של קרים''] {{כ}} ברוסית
*[http://tr.wikipedia.org/wiki/Toka_Tem%C3%BCr אילן היוחסין של צאצאי טקה טימור בוויקיפדיה הטורקית]
*[https://docs.google.com/viewer?a=v&q=cache:gGGyJc1PlKMJ:www.sleepinbuff.com/8chronology.pdf+Hagi+Ghirai&hl=iw&gl=uk&pid=bl&srcid=ADGEESh7enFpT7_jSZNPMgSQ2nGiabBMlwK79TBdY1MZt0zqhbdGMJIOTQuwgRE6dypdhzIUDmE02T5G1KgddSjG2aGXbiYrsj5N2kR28_xEdeBd4bBkR3ZNpAqjFN2-swUf5vqYnU3h&sig=AHIEtbQNPryKOwJTMd8mrg2TKT9jnysTMA כרונולוגיה של תולדות מרכז אסיה עם ביבליוגרפה]
*Brian Glyn Williams - ''The Crimean Tatars:The Diaspora Experience and the Forging of a Nation'' ,Brill's Inner Asian Library, 2001, Leiden, Boston
*Ian Blanchard - ''Cossacks and Tartars:The Nomadic Societies of the Asiatic and Trans-Pontine Steppe''
Annual of Medieval Studies at CEU, XI (2005), pp. 191-206
*[http://encyclopedia2.thefreedictionary.com/Crimean+Khanateמאמר על "ח'אנות קרים" מאת א.מ. סחרוב ב"אנציקלופדיה הסובייטית הגדולה",1970]
*Gábor Ágoston and Bruce Alan Masters - ''Encyclopedia of the Ottoman Empire'',New York, Factos on File Inc. 2009
*Sir Henry Hoyle Howorth - ''History of the Mongols:from the 9th to the 19th century'',p.II The So salled Tartars of Russia and Central Asia,* London, Longman, Green and Co,1830
שורה 149 ⟵ 138:
*[http://www.allempires.com/article/index.php?q=The_Crimean_Khanate TJK:The Tatar Khanate of Crimea, 2004-]
*Paul Robert Magocsi ''A History of Ukraine:The Land and its Peoples'', second edition University of Toronto Press Inc. 2010
*B.D.Grecov, I.I. Iacubovschi - ''Hoarda de aur. Decăderea ei'',București, Editura pentru literatură științifică,
*[http://www.moskva-krym.com/msk2eng.html Ernst A. Kudusov - Moskva Krâm cap. The Foundation of the Separatist Crimean State and the End of Golden Horde Empire 2005]
*[http://dergiler.ankara.edu.tr/dergiler/44/682/8675.pdf Halil Inalcik - ''Struggle for East European Empire:1400-1700,The Crimean Khanate, Ottomans and the Rise of the Russian Empire'']
בכנס הבינלאומי
*Christoph Marcinkowski - ''The Islamic World and the West'', Managing Religious and Cultural Identities
|