הוועד לענייני פליטים – הבדלי גרסאות

'''הוועד לפליטי מלחמה''' (ב[[אנגלית]]: '''War Refugee Board''',{{כ}} '''WRB''') הוקם בשנת [[1944]] בפקודתו של [[נשיא ארצות הברית]] [[פרנקלין דלאנו רוזוולט|רוזוולט]], על מנת לסייע בפעולות ההצלה של כל אותם אנשים שנפלו קרבן לרדיפות ה[[נאצים]] ועוזריהם, בעיקרם ל[[יהודים]]. מטרתו של הוועד הייתה להציע אפשרויות הקלה וסיוע תוך מינימום הפרעה למאמץ המלחמתי של ארצות הברית. אמצעי ההרתעה העיקרי שעמד לראשותםלרשותם אל מול המשטרים הרודנים באירופה, ובראשם המשטר הנאצי, היה איום על העמדה לדין על [[פשעי מלחמה]] אפשריים בארצם. אמצעי זה לא היה אפקטיבי כמו שחשבו ולכן מצאו דרכים אחרות לסייע לקרבנות ובעיקר ליהודים: על ידי מימון מחתרות ההתנגדות, שליחת חבילות מזון, ניפוקהנפקת ויזות ועוד. פעילותו של הוועד במדינות אירופה, בין אם הייתה גלויה או באופן סמוי, סייעה בהצלת עשרות אלפי יהודים.

ב26 בינואר 1944 העביר הנשיא רוזוולט את ה[[פקודה נשיאותית|פקודה הנשיאותית]] {{אנ|Executive order}} מס' 9417, על פיה הוחלט להקים את הוועד לפליטי מלחמה (War Refugee Board). בפקודה זו הנחה רוזוולט לנקוט את כל האמצעים העומדים בראשותלרשות ארצות הברית כדי להציל את קרבנות הדיכוי שסכנת מוות קרובה נשקפת להם ולהציע לקרבנות אלה את כל הסעד והסיוע האפשריים והעולים בקנה אחד עם המלחמה. יהיה זה מתפקידם של משרדי החוץ, האוצר והמלחמה, כל אחד בתחומו, להוציא לפועל את תכניותיו של הוועד. מתפקידם של ראשי כל הסוכנויות והמשרדים לספק או להשיג עבור הוועד את המידע, האספקה, כלי השיט וכל אמצעי סיוע מוגדר אחר שיידרשו לו בעת ביצוע הוראה זו. יחד עם זאת הוועד רשאי לקבל עזרה מכל אדם פרטי או גוף שיכול לסייע במאמצי ההצלה. לפקודה זו היה תוקף של חוק.{{הערה|http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Holocaust/wrb1.html}} משרד האוצר סיפק לוועד את מקום מושבו וכן את רוב אנשי הסגל שישבו בו. [[הנרי מורגנטאו]], שר האוצר,המשיך להיות בקשר רציף עם המועצה לאורך כל תקופת פעילותה.

'''רומניה'''- הוועד לפליטי מלחמה סייע בהעברת 48000 איש אל מחוץ לרומניה. רובם הגיעו לפלשתינהלארץ ישראל.

'''שווייץ'''- בשל קרבתה לארצות כבושות רבות, הייתה שווייץ למרכז הראשי של הוועד באירופה. היא אפשרה את הדרך הטובה ביותר להעברת כספים לאירופה. שימשה נקודת ממסר חיונית לתקשורת אל ומאת אירופה הכבושה וממשלתוממנה לבין ממשלת שווייץ, שקיימה קשרים עם מדינות הציר, הייתה למתווכת הדיפלומטית עם גרמניה וגרורותיה. נציג הוועד בשווייץ היה רוסוול מקלילאנד, שהיה מנהל תכנית הסעד לפליטים של 'וועדת השירות של אגודת הידידים' האמריקנית בשווייץ. היה לו ידע רב בנוגע לפליטים וניסיון במגעים דיפלומטיים מול פקידי ממשלה רמי דרג. בנוסף, הוא היה בקשרים טובים עם כמה ארגוני הצלה וסעד שחלקם עבדו בשיתוף פעולה עם מחתרות ורשתות תקשורת בתוך המדינות הכבושות. הועמדה לרשותו קרן על סך 250,000 דולר מארגון [[ג'וינט|הג'וינט]], שבעזרתם מימן תכניות חשאיות רבות לדוגמתלדוגמה, מבצעי סעד בתחומי מדינות הציר, הדפסת מסמכים מזויפים, שירות בלדרים מחתרתי ומבצעי בריחה. לעתים קרובות, עסקי ההברחות אותן מימן היו בעצם העברה של אולרים, סבון, סכיני גילוח וכדומה, שבשל חסרונן במדינות הציר, היו בעלות ערך רב. את הברחת הסחורה משוויץ הצליח לבצע כיוון שפקידי המכס השווייצרים העלימו עין מהעניין.

תחת לחיוחסותו של הוועד, ניתנו ל4000 מן היתומים אשרות עלייה לפלשתינהלארץ ישראל.{{הערה|Wyman, The abandonment of the Jews, pp. 279-283.}}

Richard Breitman & Alan Kraut, '''American Refugee Policy and European Jewry, 1933-1945''', Bloomington: Indiana University pressPress, 1987 .