|
בין מפעלותיו הכבירים לתורה ולחסד, פעל הרב אלכסנדר זיסקינד חיל לטובת עניי ארץ ישראל אפילו במסירות נפש.
ובהקשר לכך מסופר עליו שנסע להמבורג, שבגרמניה, כדי לזכות את תושבי העיר במצוה חשובה זו. והעברת כספים ממדינה למדינה נחשבה באותם ימים כבגידה. והרב זיסקינד נתפס ונאסר למשך תקופה של שנה וחצי ולאחר השתדלויות מרובות ומאמצים אדירים שוחרר ממאסרו, אך הוא המשיך בקיבוץ כספים ושליחתם לארץ ישראל. וכשהעירו לו על גודל הסכנה שיש בפעולותיו אלו, השיב ואמר ברוב צדקתו: וכי אניח בשביל סכנתי ליהודי ארץ הקדושה לגווע ברעב? אין עניי ארץ הקודש צריכים לרעוב בגין סכנה זו!
כן ידוע סיפור נורא על עלילת דם שאירעה בהוראדנא:
נערה נוצריה נעלמה ומטפחתה נמצאה ברשותו של יהודי איש תם וישר בשם ר' אלעזר ב"ר שלמה מווערבּלאוו. היה די בעובדא זו, שמספר עדים יעידו, שראו במו עיניהם איך שהיהודי הרג את הנערה והשתמש בדמה. כל ההשתדלויות להצילו לא הועילו, ודינו יצא לההרג במיתה משונה ואכזרית ביותר. משראה הרב אלכסנדר זיסקינד שנגזרה גזרה ואי אפשר לבטלה, חשש שמא היהודי האומלל לא יוכל לעמוד בנסיון הקשה ולקדש שם שמים, הסתכן בנפשו ובדרך לא דרך הגיע אליו, עודד את רוחו וחבש לעצבותיו והסביר לו גודל זכותו לקדש שמו יתברך. יום הוצאת רוע הגזירה אל הפועל, נקבע ליו"ט שני של שבועות שנת תק"ן, הכומרים המרצחים צמאי דם הסיתו וקראו לפרוע פרעות בהמוני היהודים, וכולם התחבאו בבתיהם כאשר מחוץ תשכל חרב. אולם הרב אלכסנדר זיסקינד, לא ידע מנוח לנפשו, ושם נפשו בכפו, ובעיצומו של יום עבר בין ההמון צמא הדם, ובנסי נסים הגיע אל היהודי, ולימדו לברך ברכת קידוש השם, ואמר אתו פסוקי יחוד, ומנהמת לבו הטהור, זעק בקול רעם אדיר "אמן".{{הערה|עיר גבורים -קורות עיר הוראדנא, ווילנא תר"מ, עמ' 12}}
מחבר הספר 'עיר גבורים' כתב על כך ספר מיוחד בשם בשם 'הרואה ואינו נראה', ובו מאריך לתאר את כל פרטי המעשה ואת מעורבותו של הרב אלכסנדר זיסקינד.
==צוואתו==
נוראים ומופלאים ביותר דבריו אשר כתב בצוואתו לאנשי החברא קדישא, בהם ציווה שלא ידברו עליו שום שבח כלל, ושיקימו בו [[ארבע מיתות בית דין]] כמו כן ציווה לקבור אותו בכל ציציותיו, ולהשאיר מסביב לקברו מקום פנוי ארבע אמות מכל צד.
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=רק את השבח הזה ידברו עלי, מה שאני מעיד עלי שמים וארץ, והיודע תעלומות יודע ויעיד עלי גם כן אחר פטירתי, שהייתי מאמין באמונת אלקותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד, ממש כמשה רבינו ע"ה, אך הוא (משה רבינו) ידע בבירור, כפי גודל שכלו, כמ"ש (במדבר יב, ז) 'בכל ביתי נאמן הוא', ואני השפל בגודל אמונה שלימה ואמתות ברורה, בלי שום פקפוק וספק כלל ח"ו, גם בבירור גמור לפי קט שכלי. גם שבח זה יאמרו עלי, שכמה וכמה פעמים ביום, בעת שהייתי בטל מלמוד התורה הקדושה, הייתי מקבל עלי אלקותו ית"ש ויתעלה.|מקור=הצוואה הקטנה, סוף חלק ב'}}
|
