גאורגיוס אקרופוליטיס – הבדלי גרסאות

המקורות העיקריים על חייו של אקרופוליטיס הם "הכרוניקה" שלו עצמו וספרו של הכרוניקן גאורגיוס פאכימריס, "ההיסטוריה של מיכאיל ואנדרוניקוס פאלאולוגוס".

יליד קונסטנטינופול, בסביבות שנת 1217 {{הערה|לפי השערות שונות - בין 1212-1217 או בין 1217-1220}} בגיל 16 נשלח גאורגיוס על ידי אביו, ה[[לוגותט]] קונסטנטינוס אקרופוליטיס "הזקן", אל חצרו של [[יוחנן דוקאס וטאציס]] (יואניס ואטאציס) {{הערה|או יוחנן השלישי דוקאס וטאציס}}, [[האימפריה של ניקאה|קיסר ביזנטי של ניקאה]]. שם המשיך הנער את לימודיו אצל תאודורוס אקסאפטריגוס ואצל ניקיפורוס בלימידיס, מורה ל[[פילוסופיה]] שנחשב לגדול המלומדים הביזנטים של התקופה. בבגרותו, קיבל גאורגיוס שליחויות מדיניות מטעם הקיסר יואניס, וגם מהקיסרים שבאו אחריו, תאודורוס השני לסקריס ומיכאיל השמיני פלאולוגוס. בשנת [[1244]] הוא זכה בתפקיד הרשמי של לוגתט גדול או יועץ ראשי (קנצלר).

 

Тук негов учител по [[философия]] е Никифор Влемид. Акрополит придружава императора в походите му срещу [[България]], като негов секретар. Избран е за един от четиримата знатни посланици до [[деспот]] [[Михаил II Комнин]] във връзка

с проектирания брак между внучката на императора и сина на епирския владетел. Участва като съдия в процеса срещу Михаил Палеолог ([[Михаил VIII Палеолог]]), обвинен , че иска да заграби властта

 

 

 

אחרי שמילא את תפקיד השגריר בחצר הצאר הבולגרי [[קונסטנטין טיך]], פרש מן החיים הציבוריים והקדיש עצמו לשיקום החינוך. הקים בית ספר משלו בקונסטנטינופול. הקיסר שהכיר בזכויותיו מינה אותו רשמית לפרופסור לפילוסופיה של [[אריסטו]].