פרשנות (משפט) – הבדלי גרסאות

בתורת ה[[משפטים|משפט]], '''פרשנות''' היא הפעילות לבירור משמעותו של ה[[חוק]], ויישומו לסוגיות מעשיות העומדות בפני הציבור המציית לחוק ובפרט בפני ה[[שופט]], הנדרש להכריע בוויכוחים על משמעות החוק.

 

==על הצורך בפרשנות==

לשונו של החוק קצרה ביותר, ומציגה עקרונות כלליים, שאותם נדרש הציבור לממש במהלך הציות היומיומי לחוק. מימוש זה כולל תהליך של פרשנות, כלומר ניסיון לגזור מהאמירה הכללית שבחוק הנחיה להתנהגות הראויה בסוגיה ספציפית. מחלוקת על הפרשנות הראויה מביאה לעתים את הצדדים למחלוקת אל [[בית המשפט]], ובו נדרש השופט להכריע מהי הפרשנות הראויה (או לתת פרשנות משלו).

 

 

פרשנותו של בית המשפט שמה קץ למחלוקות רבות, אולם ביסודה מונח חיסרון בולט: היא אינה נוצרת כל עוד לא הובאה המחלוקת להכרעתו של בית המשפט. לפיכך, לעתים חולפות שנים אחדות עד שמתבררת משמעותו של החוק, ובמקרים אחרים עשויה מחלוקת פרשנית להתקיים שנים רבות מבלי שאיש יטרח להביאה להכרעתו של בית המשפט.

 

'''פרשנות דווקנית''' היא פרשנות הנצמדת בקפדנות ללשון החוק. '''פרשנות תכליתית''', לעומתה, מנסה לרדת לשורש כוונתו של המחוקק, ולהגשים את תכלית החקיקה, ולאו דווקא את האופן שבו נוסחה. על משמעותה הדינמית של תכלית החקיקה עמד אהרן ברק:

בפרשנות דיני המסים בישראל מהווה פס"ד חצור<ref>ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פד"י לט(2) 70.</ref> נקודת מפנה, בהעבירו את מרכז הכובד בפרשנות דיני המסים מפרשנות דווקנית לפרשנות תכליתית.