סינאפסידה – הבדלי גרסאות

המאובנים מראים כי הסינאפסידים היו הראשונים להתמיין מתוך בעלי השפיר העוברי. במהרה הם הפכו לקבוצה רחבת התפוצה והמגוונת ביותר בתור ה[[קרבון]], ושמרו על דומיננטיות על פני האדמה עד ל[[טריאס]] - התור בו יצאו ה[[דו-חיים]] מן ה[[מים]] והתפתחו לזוחלים האמפיביים הראשונים.

בקרבון ובתחילת הפרם, היו הסינאפסידים בתפוצה באזור המשווני והתת-משווני בלבד. אולם כבר בסוף הפרם, מראים המאובנים תפוצה קוסמופוליטית.

הסינאפסידים הראשונים מציגים תנוחת גוף שרועה ומוחם היה קטן ביותר, בדומה ל[[בעלי ארבע רגליים]] קדומים אחרים. התנוחה הפרסיגיטלית שמאפיינת את היונקים בימינו (כאשר ארבע הגפיים מאונכות לגוף), התפתחה בקבוצה זו בהדרגה. מבנה האגן והעצמות שמאפשר תנוחה זו, הופיע בתחילה בגפיים האחוריות ואפשר ישיבה חצי-שרועה, ואז הופיע גם בגפיים הקדמיות.

 

ממדיהם של הסינאפסידים היו גדולים יחסית, 50 ס"מ עד 3 מטרים. הם היו בעיקר אוכלי עשב, אך חלקם היו טורפים ואוכלי חרקים. ניתן לשער שמרביתם הטילו [[ביצה|ביצים]] בדומה ל[[בעלי ביב]], ורק מקצתם היו יונקי שלייה. לא ידוע אם היו בעלי [[בלוטות חלב]] או חסרו אותם, מאחר שממצא זה לא משתמר במאובן.

הסינאפסידים הראשונים, היו כנראה פויקילותרמיים ("בעלי דם קר"), זאת משערים מגרם הגב דמוי המפרש (בדומה ל[[ספינוזאוריים]] -"לטאת המפרש") שרואים במאובנים רבים כשל ה[[דימטרודון]] למשל. המפרש שריכז כלי דם רבים בשטח מצומצם ובולט מהגוף, סייע לחימום הגוף. פריטים אלו היו כנראה נטולי [[שיער]], שתפקידו הוא לבודד את הפרט מהסביבה. אולם, מנוכחות שיער מיונקים מאוחרים יותר, ניתן לשער כי צמיחת שיער החלה בסינאפסידים יחד עם המעבר ל[[הומותרמיות]]. המאובנים אינם מראים מבנה עור קשקשי, בדומה לזה של הזוחלים, אולם נראה שפריטים אחדים שילבו בעורם לוחות גרמיים.