קניין ארבע אמות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 8:
בתלמוד הבבלי מובא שאמוראים שונים היקשו על שיטה זו ממשניות, ומכוח משניות אלו התלמוד מסייג את פרטי הדין (ראו להלן), אך לא הובא אמורא החולק במפורש על אבא כהן ברדלא. לעומת זאת [[תלמוד ירושלמי|בתלמוד הירושלמי]]{{הערה|1={{ירושלמי|בבא מציעא|א|ד}}}} מובאת דעת [[רבי יוחנן]] החולק וסובר שאין אדם זוכה במציאה עד שתבוא לידו.{{הערה|[[רמב"ן]] ו'יפה עיניים' בבבא מציעא שם; וראו "פני משה" לירושלמי שם. בבבלי רבי יוחנן בשם [[רבי ינאי]] מסכים להלכה זו של קניין ארבע אמות.}}
 
התלמוד הירושלמי אף מביא מקור לקניין ארבע אמות מדברי [[דוד המלך]] (דברי הימים-א כב,יד): "{{ציטוטון|וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה' זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף, וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים, וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל...{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים א|כב|יד}}}}. כיצד מתיישב "בְעָנְיִי" עם עושר כה רב? מכאן שעושר זה לא הגיע לידיו של דוד המלך, אלא מיד בעמידתו סמוך לו (מסתבר - בזמן מלחמותיו) - [[הקדש (הלכה)|הקדיש]] אותו ל[[בית המקדש]], וחלות ההקדש מוכיחה שהעמידה ליד הרכוש דיה לאפשר זכייה בו. הירושלמי מציע פירושים אחרים לפסוק, כגון ש"בעניי" פירושו - עוני יחסי בהשוואה לקב"ה, ולפיהם אין ראיה לדין זה. מסוגיית הירושלמי משתמע, אפוא, שקניין ארבע אמות איננו תקנת חכמים, אלא זהו דין תורה, לדעת הסוברים כך.
 
==המקום==