אספסיאנוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏קישורים חיצוניים: תיקון קישור
שורה 21:
עם כיבוש יודפת נפל מפקדה, יוסף בן מתתיהו, בידי אספסיאנוס: "אחד השבויים מבני האצילים, '''יוספוס''' שמו, בשעה שנאסר בשלשלאות, טען בביטחון ובתקיפות-הדעת, כי עוד מעט ואספסיאנוס יתיר את כבליו, אלא שאותה שעה כבר יהיה קיסר"{{הערה|סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, אספסיאנוס האלוהי, 5.}}. נבואתו של יוסף כבשה את לבו של אספסיאנוס, והוא הותיר אותו בחיים{{הערה|יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ג', פרק 8, ט'.}}. יוסף בן מתתיהו המשיך ללוות את אספסיאנוס במסעותיו, והפך למתעד החשוב ביותר של תקופת המרד הגדול.
 
לאחר נפילת יודפת המשיך אספסיאנוס בכיבוש הערים [[טריכיי]] ו[[טבריה]], וצר על העיר [[גמלא העתיקה|גמלא]] שב[[הגולן|גולןרמת הגולן]]. בשלבבעת זההמצור על גמלא, נכבשו כבר כל מבצרי הגליל פרט לגמלא, ל[[גוש חלב]] ול[[הר תבור]]. גמלא והתבור נכבשו בפעולה משולבת, וגושואילו גוש חלב נכנעה ללא קרב, כאשרבעוד מנהיגה, [[יוחנן מגוש חלב]], נמלט ל[[ירושלים]]. הגליל כולו נכבש בידי אספסיאנוס. בשלב זה שמע אספסיאנוס על מלחמות האחים בירושלים , אך לא שמעסירב לשמוע בעצת אנשיו לעלות מיד על העיר, שכן סבר כי ככל שימתין, כך יגרמו המלחמות הפנימיות להחלשת היהודים. ואכן במלחמות אלו בין פלגי היהודים, נחלשה ירושלים מאוד, ובין היתר נשרפו מחסני המזון שבה, דבר שגרם לכך שכאשר החל המצור בסופו של דבר, שרר [[רעב]] בעיר.
 
אספסיאנוס נע עם צבאו דרומה, והחל בכיבוש אתרים הקרובים לירושלים, בהם העיר גדור ב[[עבר הירדן]], וכן [[יריחו]], [[לוד]], [[יבנה]] ו[[הרי אדום|אדום]], ובשנתעד אשר בשנת [[68]] הייתה כל הארץ בידי אספסיאנוס, פרט ל[[ירושלים]], [[הרודיון]], [[מצדה]] ו[[מכוור]].
 
כשהחל המצור על ירושלים, נמלט מהעיר [[רבן יוחנן בן זכאי]] כשהוא מסתתר בארון מתים. על פי ה[[גמרא]] ([[מסכת גיטין]] נ"ו), ניבא רבן יוחנן לאספסיאנוס כי הוא עתיד להיות למלך. כתמורה, הבטיח אספסיאנוס לרבן יוחנן את כל מבוקשו. רבן יוחנן ביקש: "תן לי את [[יבנה]] וחכמיה, ושלשלת של [[רבן גמליאל הזקן|רבן גמליאל]] ורופאים שירפאו את [[רבי צדוק]]". כך נותר הגרעין לישות היהודית ביהודה אף לאחר חורבן הבית. רבן יוחנן בן זכאי חידש את ה[[סנהדרין]] ואת הנשיאות ביבנה, כינס את חכמי הדור, ובהם [[רבן גמליאל דיבנה|רבן גמליאל]], והמשיך את מסורת החכמים שקדמו לו, תוך שהוא מניח אף את היסוד לחייו הרוחניים של עם ישראל בעתיד, במציאות שלאחר חורבן [[בית המקדש]].
 
===עלייתו אל כס הקיסרות===