אופיום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q46452 |
הרחבה- הוספת היסטוריה |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=סם אופיום|אחר=ספר מאת [[ז'אן קוקטו]]|ראו=[[אופיום (ספר)]]}}
[[תמונה:HeroinWorld-He.svg|שמאל|ממוזער|300px|אזורים עיקריים של ייצור אופיום בעולם]]
'''אופיום''' הוא [[סם פסיכואקטיבי]] מקבוצת ה[[אופיאטים]].
==תיאור==
האופיום מתאפיין בריח נרקוטי ובטעם מריר-חריף. הוא מכיל תערובת של 25 [[אלקלואיד]]ים שונים, ביניהם [[קודאין]], [[אוריפאווין]], [[תבאין]], נרקוטין, פפוורין, והעיקרי שבהם, המופיע רק במין ה[[פרג האופיום|פרג התרבותי]]- ה[[מורפין]]. האופיאטים מחלישים את החישה הפיזית ואת היכולת להגיב לגירויים על ידי דיכוי [[מערכת העצבים]]. שימוש במינון גבוה ובלתי מבוקר בסמים השונים עלולים לגרום למוות.
אופיום הוא ה[[שרף]] של [[פרג האופיום]]. אזורי הגידול העיקריים של צמח זה למטרות הפקת אופיום הם [[אפגניסטן]], [[מקסיקו]] ו"משולש הזהב" של דרום מזרח אסיה (במיוחד [[מיאנמר]]). מבין הסמים המופקים מאופיום, בולטים קודאין, מרכיב נפוץ במשככי כאבים ובתרופות נגד שיעול, שהוא אופיאט חלש; ומורפין, שהוא אופיאט חזק בהרבה. מורפין משמש גם להפקת האופיואיד [[הרואין]]. יצור הרואין הוא המטרה העיקרית של גידול האופיום הבלתי-חוקי בעולם. משנעי הסמים מעדיפים לסחור בהרואין, כיוון שניתן להסתירו ולהבריחו בקלות יחסית עקב היותו מרוכז יותר.
אופיום כשלעצמו הוא מרכיב חוקי ב[[תרופת מרשם|תרופות מרשם]]. בין התרופות המכילות אופיום נמצאות [http://en.wikipedia.org/wiki/Laudanum לאודנום] (טינקטורה של אופיום) ו[http://en.wikipedia.org/wiki/Paregoric פרגוריק]. אלו משמשות ל[[שיכוך כאבים]], למניעת [[שיעול]] ולעצירת [[שלשול]].
==האופיום בארץ ישראל לאורך ההיסטוריה==
===אופיום בתקופת המקרא===
עדויות לשימוש בחומרים שהונפקו מהפרג יש כבר מתקופת המקרא. דומה שבתקופות הקדומות היו גבולות השימוש בסם לרפואה או להנאה ולפולחן, מטושטשים. מהממצא הארכיאולוגי שנחשף במזרח הקרוב עולה שצמח הפרג היה ידוע במרחב של ארץ ישראל בתקופת המקרא. לדעת חוקרים אחדים, כלים הקרויים בפי הארכיאולוגים בשם "בילביל" שיוצרו בקפריסין ושווקו בכל רחבי ה[[לבנט]], נוצרו בצורת הלקט הפוך של פרג כדי לרמז על תכולתם. בדיקת מעבדה של שבר פכית שנמצא בתל אל-עג'ול העלתה שהוא מכיל שרידי אופיום{{הערה|שם=זהר עמר|[[זהר עמר]], "השימוש בפרג התרבותי בארץ ישראל ובסביבותיה עד לעת החדשה", '''שדות אסורים: הפרג והאופיום מימי קדם ועד ימינו''', תל אביב, תשס"ו, עמ' 108- 121.}}.
===תקופת המשנה והתלמוד===
בעיר שומרון במאה הראשונה לפסה"נ, היה בעיר אחד ממרכזי הפולחן של [[דמטר]] ובתה [[פרספונה]], אשר התאפיין בשלהוב ההמונים, מה שנעשה בעולם היווני ורומי באמצעות אופיום שהופק לצורך זה. בתלמוד הירושלמי הוזכר ה"אופיון" בין מרכיבי הקילורין, תרופה לעיניים (עבודה זרה פ"ב מ ע"ד), וגם כחומר משלהב בקרב הפגאנים, שגרם כנראה לשיכרון חושים עד כדי סכנה, ולכן חז"ל גם מסתייגים ממנו.
[[פדניוס דיוסקורידס|דיוסקורידס]], רופא בן המאה הראשונה לסה"נ, מתאר בספרו על חומרי המרפא את השימוש באופיום לרפואה, אופן הפקת גלולות מהאופיום, והסכנות בשימוש מופרז בחומר{{הערה|שם=זהר עמר}}.
===ימי הביניים===
השימוש באופיום, היה שכיח מאוד בחברה של ימי הביניים. לפי דבריו של הרופא הירושלמי [[אלתמימי]], בן המאה העשירית, היה השימוש בו מצוי בכל הארצות של המזרח והמערב. במיוחד התפרסמה בהפקתו העיירה [[אסיוט]] שבמצרים, ממנה הוא יוצא לכל הארצות. על המסחר הער באופיום, בו עסקו גם יהודים, מעידים האזכורים של מכירתו בתעודות ה[[גניזת קהיר|גניזה הקהירית]] מאמצע המאה האחת עשרה. בספרות הרפואית של ימי הביניים מוזכר השימוש בפרג למטרות שונות ובעיקר כמשכך כאבים וכנגד הרעלות ([[תריאק]]). השימוש באופיום היה בעיקר לצורכי רפואה, אך גם להנאה{{הערה|שם=זהר עמר}}.
===התקופה העות'מאנית עד למלחמת העולם הראשונה===
הפרג נזכר מפורשות בהקשר הארצישראלי רק ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית]], כאשר החלו להשתמש בו בהרחבה לשם הנאה והתמכרות באופנים שונים: אכילה, שתיה, עישון ועוד. עדויות על שימוש באופיום כחומר משכר בארץ ישראל מצויות בספרות נוסעים, שסיפרו על שימוש התורכים באופיום כדי להגביר את עוז רוחם במלחמה. הוא תואר כחומר המסוכן לבריאות כשנלקח במינון גבוה, ולמרות זאת השתמשו בו כמעט כל התורכים באופן יומיומי.
בשנת 1799, כש[[נפוליאון בונפרטה]] פלש לארץ אך כשל ונאלץ לסגת, הצבא הצרפתי נאלץ לנטוש חלק מהלוחמים החולים ביפו, בשל מספרם הרב. לפי עדויות אחדות, לעשרות מהם אשר מצבם היה קשה, הושארו מנות אופיום, כדי לשים קץ לסבלם ולא ליפול בידי האויב. אך הסתבר בדיעבד כי אחדות ממנות הרעל היו קטנות מדי, ומספר חיילים נותרו בחיים ונלקחו בשבי בידי הצי הבריטי.
במלחמת העולם הראשונה היה לאופיום תפקיד חשוב בכיבוש העיר עזה על ידי הבריטים. הקולונל הבריטי [[ריצ'רד מיינרצהגן]] מספר ביומנו שמטוסים בריטיים הוטסו מעל העיר והשליכו חפיסות סיגריות ספוגות באופיום. התוצאה הייתה שחלק גדול מן הצבא התורכי בשריעה ובעזה היה אחוז תרדמה וטמטום, ולא היה מסוגל להתנגדות{{הערה|שם=זהר עמר}}.
==ראו גם==
שורה 14 ⟵ 35:
==קישורים חיצוניים==
*צור שיזף, [http://shezaf.net/zope/home/he/3/10-dngr-opium-sinai מגדלי האופיום בסיני]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{קצרמר|כימיה}}
| |||