כתב הסובלנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ interwiki fix
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונה:Toleranzpatent 001.jpg|250px|ממוזער|שמאל|כתב הסובלנות]]
'''כתב הסובלנות''' או '''צו הסובלנות''' (ב[[גרמנית]]: '''Toleranzedikt''' או '''Toleranzpatent''') הוא [[צו]] שהוציא [[קיסר (תואר)|קיסר]] [[האימפריה הרומית הקדושה]] ו[[אוסטריה]], [[יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|יוזף השני]], בו הגדיר את זכויות ה[[יהודים]]. כתב ה[[סובלנות]] ביטא מגמה חדשה בזירה ה[[פוליטיקה|פוליטית]] והחברתית ב[[אירופה]] ביחס ליהודים. [[היסטוריון|היסטוריונים]] שונים רואים במסמך זה את ראשית ה[[אמנציפציה ליהודים]]. ביסודה של ההצהרה עמדה השפעת רעיונות [[עידן האורות|הנאורות]].
 
היהודים עצמם התייחסו ברובם בספקנות רבה לכתב וראו בו המשך לגזרות שהטילו השלטונות על היהודים. חריג מבחינה זו היה ה[[תנועת ההשכלה היהודית|משכיל]] [[נפתלי הרץ וייזל]], שפרסם מיד אחרי הוצאת כתב הסובלנות חוברת בשם "[[דברי שלום ואמת]]",{{הערה|{{הספרייה הדיגיטלית||דברי שלום ואמת|bk001804155}}}} שבה קרא ליהודים לאמץ את הצו ולערוך שינוי מקיף במערכת החינוך היהודי.
כתב הסובלנות ניתן ב-[[13 באוקטובר]] [[1781]] לזרמים הנוצרים הלא קתוליים (אורתודוקסים ופרוטסטנטים) וב-[[2 בינואר]] [[1782]] ליהודי אוסטריה. הכתב הרחיב את חירויות הפרט, והעניק רשות ליהודים להשתתף בחיי החברה וה[[כלכלה]], בוטלו ההגבלות במגורים ובתנועה וכן העניק הקלות בתחומים נוספים. הכתב הדגיש את [[זכות]] היהודים להגנה חוקית, כשהוא מתיר ליהודים להקים מפעלים יצרניים. אולם בכתב אין הענקת [[שוויון]] זכויות מלא, ויש בו הגבלות בריבוי ה[[אוכלוסייה]] ובמקומות ההתיישבות.
 
==היסטוריה==
בכתב הסובלנות נכתב: "...שמנו לנו, כאחת ממטרותינו החשובות, שכל נתינינו, ללא הבדל אומה ודת, לאחר שהם מתקבלים ונסבלים במדינותינו, יקחו חלק במשותף באושר הציבורי אשר אנו דואגים להגדילו, ייהנו מחירות בהתאם לחוק ולא ייתקלו בשום מניעה להשגת קיומם ולהגדלת חריצותם הכללית בכל דרך מכובדת...".
כתב הסובלנות ניתן ב-[[13 באוקטובר]] [[1781]] לזרמים הנוצרים הלאשאינם [[נצרות קתולית|קתוליים]] ([[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסים]] ו[[נצרות ופרוטסטנטיםפרוטסטנטית|פרוטסטנטים]]) וב-[[2 בינואר]] [[1782]] ליהודי אוסטריה. הכתב הרחיב את חירויות הפרט, והעניק רשות ליהודים להשתתף בחיי החברה וה[[כלכלה]], בוטלו ההגבלות במגורים ובתנועה וכן העניק הקלות בתחומים נוספים. הכתב הדגיש את [[זכות]] היהודים להגנה חוקית, כשהוא מתיר ליהודים להקים מפעלים יצרניים. אולם בכתב אין הענקת [[שוויון]] זכויות מלא, ויש בו הגבלות בריבוי ה[[אוכלוסייה]] ובמקומות ההתיישבות.
 
בכתב הסובלנות נכתב: "{{ציטוטון|...שמנו לנו, כאחת ממטרותינו החשובות, שכל נתינינו, ללא הבדל אומה ודת, לאחר שהם מתקבלים ונסבלים במדינותינו, יקחו חלק במשותף באושר הציבורי אשר אנו דואגים להגדילו, ייהנו מחירות בהתאם לחוק ולא ייתקלו בשום מניעה להשגת קיומם ולהגדלת חריצותם הכללית בכל דרך מכובדת...".}}
 
מטרתו של הכתב הייתה ניסיון לשילוב ועירוב היהודים באוכלוסייה הכללית, וזאת אף במתן זכויות מסוימות ו"הליכה לקראת" היהודים מצד השלטון. לכן כלל כתב הסובלנות הקלות בתחום הפרנסה, ובהן חובתם של היהודים ללמוד, זכותו של כל יהודי ללימודים כלליים, ללמוד מלאכה, לייסד בתי מלאכה ובתי חרושת, ולעסוק במקצועות חופשיים. הותר ליהודים לשכור משרתים נוצרים כפי הנדרש בעסקיהם. (בנוסף להיתר הקודם לשכור משרתים יהודים).
שורה 10 ⟵ 13:
בראשיתו הוחל הכתב על העיר [[וינה]] והמחוזות [[בוהמיה]], [[מוראביה]], [[שלזיה]], [[הונגריה]] ו[[גליציה]]. בהמשך ביטא הכתב את המגמה ורעיונות ההשכלה, וציין אבן דרך בתהליך האמנציפציה ליהודים. כך ה[[פרלמנט]] ה[[צרפת]]י אישר את רעיון השוויון של ה[[דת]] ה[[יהדות|יהודית]] אל הדת ה[[נצרות|נוצרית]] ה[[נצרות קתולית|קתולית]], בשנת [[1848]].
 
==הגבלות==
מלבד הזכויות שהוענקו ליהודים, הונהגו גם כללים נוספים כדי להוביל לטשטוש ייחודיות הקהילה ובכך ניסיון להוביל לזניחת ה[[מנהג]]ים הייחודיים ליהודים; הצו התערב באופי ה[[חינוך]] וההתנהגות היום-יומית מתוך מטרה לטשטש את ההבדלים; כך למשל ביטל את החובה לגדל זקן, ביטל את האיסור לצאת מהבית בחגים הנוצריים, הטיל חיובים שונים על הכשרת המורים, ואיסור לכתוב [[עברית]] ו[[יידיש]] בתעודות פומביות. על מנת לעודד השכלה, אסר הצו על מי שלא למד בבית ספר להינשא לפני מלאת לו 25 שנה.
 
צו הסובלנות אסר הפעלה פומבית של בית כנסת ולא הכיר ביהודים כ[[קהילה]] דתית. {{ציטוטון|אין הם מהווים קהילה ממש בהנהגתו של ראש מבני אומתם, אלא כל משפחה לחוד תיהנה בשלוה מהגנת חוקי המדינה לפי הסובלנות שניתנת לה על ידי הממשלה של אוסטריה התחתית. לא יותר להם שום פולחן דתי פומבי, שום בית-כנסת פומבי, שלא יורשה להם להקים בית דפוס משלהם עבור ספרי תפילה וספרים עבריים אחרים.}} לא הותר ליהודים למנות [[רב]], אלא רק "[[משגיח כשרות|מפקח]] על הבשר ה[[כשרות|כשר]]".
 
היהודים עצמם התייחסו ברובם בספקנות רבה לכתב וראו בו המשך לגזרות שהטילו השלטונות על היהודים. חריג מבחינה זו היה ה[[תנועת ההשכלה היהודית|משכיל]] [[נפתלי הרץ וייזל]], שפרסם מיד אחרי הוצאת כתב הסובלנות חוברת בשם "[[דברי שלום ואמת]]",{{הערה|{{הספרייה הדיגיטלית||דברי שלום ואמת|bk001804155}}}} שבה קרא ליהודים לאמץ את הצו ולערוך שינוי מקיף במערכת החינוך היהודי.
 
==קישורים חיצוניים==