טנזור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Eladk (שיחה | תרומות)
מ ביטול גרסה 13838221 של 134.191.232.69 (שיחה) - למה?
הגהה
שורה 5:
את הטנזור ניתן להגדיר כ[[העתקה לינארית|העתקה מולטי-לינארית]] של [[וקטור (אלגברה)|וקטורים]] ו[[פונקציונל|פונקציונלים]] אל [[שדה המספרים הממשיים]] <math>\mathbb{R}</math>. טנזור שממפה k וקטורים מ[[מרחב וקטורי]] V ו-m פונקציונלים מ[[המרחב הדואלי]] *V נקרא "טנזור מדרגה m על k". ברם, בשימושים מעשיים - בייחוד ב[[פיזיקה]] ו[[הנדסה]] - נוח לעבוד דווקא עם הרכיבים של הווקטור, המייצגים אותו ב[[קואורדינטות|מערכת קואורדינטות]] מסוימות. מערך הרכיבים של הווקטור כן תלוי בקואורדינטות ומשתנה בצורך "קו-ואריאנטית כללית" (מונח זה יוסבר בהמשך).
 
טנזור פיזיקלי יכול להיות [[סקלר (פיזיקה)|סקלר]] (טנזור מדרגה 0), [[וקטור (פיזיקה)|וקטור]] (טנזור מדרגה 1), [[מטריצה|ומטריצה]] (טנזור מדרגה 2). קיימים גם טנזורים בעלי אינדקס גבוה יותר, אולם 3 הגדלים שהוזכרו (סקלר, וקטור ומטריצה) הם הנפוציםהשימושיים ביותר. ניתן לכתוב טנזורים במונחים של [[מערכת צירים]], כמערך של סקלרים, אך הם מוגדרים כך כדי להיות חפשייםחופשיים מכל [[מערכת ייחוס]]. כאמור, טנזורים משמשים ב[[פיזיקה]] וב[[הנדסה]]. אחת הדוגמאות החשובות ביותר הינה [[טנזור מאמצים]], שהינו טנזור מדרגה שנייה ([[מטריצה]]).
 
במשוואות פיזיקליות אי אפשר לסכום או לחסר בין גדלים המיוצגים על ידי טנזורים מדרגות שונות, כך למשל לא ניתן לחבר וקטור עם סקלר -פעולה איןכזאת משמעותאינה לפעולהמוגדרת כזוואין לה משמעות.
 
בעוד שטנזורים ניתנים להצגה על ידי מערכים רב-ממדיים, המטרה לקיום של תאוריה טנזורית היא לתת הסבר נוסף להשלכות הנובעות מכך שגודל מסוים ראוי להיקרא טנזור, מעבר לכך שכתיבתו דורשת מספר רכיבים המצוינים באינדקסים. בפרט, טנזורים מתנהגים בצורות מסוימות תחת [[התמרת קואורדינטות]]. התאוריה המופשטת של הטנזורים היא ענף של [[אלגברה לינארית]].
שורה 14:
==רקע==
 
המלההמילה טנזור הוצגה לראשונה על ידי [[וויליאם רואן המילטון]] בשנת [[1846]], אך הוא השתמש במילה על מנת לבטא את המונח שקרוי כיום [[מודולוס]]. המילה טנזור קיבלה את מובנה הנוכחי מ[[וולדמאר וויגט]] בשנת [[1899]].
 
צורת הסימון פותחה בסביבות [[1890]] על ידי [[ג'ורג'ו ריצ'י-קורבסטרו]] תחת הכותרת "'''[[גאומטריה דיפרנציאלית]] אבסולוטית'''"
ונעשתה נגישה למתמטיקאים רבים הודות לפרסום הטקסט הקלאסי "החשבון הדיפרנציאלי האבסולוטי" של [[טוליו לוי-צ'יויטה]] בשנת [[1900]]. החשבון הטנזורי השיג הכרה רחבה יותר עם הופעתה של [[תורת היחסות הכללית]] של [[אלברט איינשטיין]], בסביבות שנת [[1915]]. היחסות הכללית מנוסחת כולה בשפה טנזורית אותה למד איינשטיין מלוימ[[לוי-צ'יויטהיויט]]ה עצמו במאמץ רב. טנזורים משמשים בשדות נוספים בפיזיקה, כמו [[טנזור מאמצים|טנזור המאמצים]] ב[[מכניקת הרצף]] או [[מומנט התמד|טנזור האינרציה]] ב[[מכניקה]], למשל.
 
שימונשים לב כי המילה "טנזור" לעתים מופיעה כקיצור לשדהל[[שדה טנזורי]], שהוא ערך טנזורי המוגדר בכל נקודה ב[[יריעה]]. על מנת להבין שדות טנזוריים, יש להבין קודם לכן את העקרונות הבסיסיים של טנזורים.
 
==הגישות השונות==
שורה 29:
=== הגישה הקלאסית ===
 
הגישה הפיזיקלית הרגילה להגדרת טנזורים, כעצמים אשר רכיביהם מתפתחים לפי חוקים מסוימים. גישה זו מציגה את הרעיונות של התמרות [[קו-וריאנטיות]] או [[קונטרה-וריאנטיות]]. באופן גס, ניתן לראות את תאוריתתאוריית השדות הטנזוריים, בגישה זו, כהכללה של רעיון [[יעקוביאן|היעקוביאן]].
 
הגישה הקלאסית רואה את הטנזורים [[מערך (מבנה נתונים)|כמערכים]] רב-ממדיים המהווים הרחבה n-ממדית של סקלרים, וקטורים חד-ממדיים [[מטריצה|ומטריצות]] דו-ממדיות. ה"רכיבים" של הטנזור הם האינדקסים של המערך. רעיון זה ניתן להכללה נוספת, [[שדה טנזורי|שדות טנזוריים]], רכיבי הטנזור הם [[פונקציה|פונקציות]], או אף [[דיפרנציאל (מתמטיקה)|דיפרנציאלים]].