מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי – הבדלי גרסאות

מיד עם שוך קרבות [[מלחמת העולם הראשונה]] הבינו שלטונות הכיבוש הבריטי כי בידיהם נפל חבל ארץ שרבים בו [[אתר ארכאולוגי|אתרי העתיקות]], שחלקם אף בבחינת מקומות [[קדושים]] לשלוש ה[[דת]]ות. המייג'ור ג'נרל א"ו מוני, ששימש כראש המינהל, מיהר לפרסם ברבים "פְּרוֹקְלֵמַצְיָה" (הצהרה) - הוראות שעה המסדירות את הצד החוקי של שמירת עתיקות, סחר בעתיקות, חפירות ברשות בלבד וכיוצא בזה. בשלושתבשלוש השנים שעברו מאז כיבוש הארץ מידי ה[[טורקיה|טורקים]], היה הטיפול בסוגית העתיקות ובעיקר בשמירתן, נתון בידי ה[[ממשל צבאי|ממשל הצבאי]] של "שטח האויב הנכבש - דרום" (.O.E.T.S) המדיניות הייתה לשמור על הקיים ולא לאפשר פעולות יזומות של חפירה ארכאולוגית. לפעולה זו הקצו שלטונות הכיבוש הבריטים והצרפתים ארבעה קציני עתיקות. על כל מרחב ארץ-ישראל המערבית היה ממונה קפטן מקקיי ((McKay), אך פרט לגילויים מקריים, כמו בית הכנסת של [[נערן]] שב[[עמק הירדן]], ו[[כנסית שלאל]] שליד [[נחל הבשור]], שניהם מפגיעה אקראית של פגז, לא התקיימו פעולות מיוחדות, ובוודאי שלא חפירות מסודרות.