ליתוספירה – הבדלי גרסאות

ישנם שני סוגי ליתוספירה:

*'''ליתוספירה אוקיינית''', שבחלקה העליון יש קרום אוקייני.

בצורתה האופיינית מגיעה הליתוספירה האוקיינית לעובי של 100-50 ק"מ (אך מתחת ל[[רכס מרכז אוקייני|רכסים המרכז אוקייניים]] היא לא יותר עבה מהקרום) , בעוד שהליתוספירה היבשתית נעה על טווח גדול של עובי משתנה: 40-200 ק"מ. החלק העליון - בעובי הנע בין 50-30 ק"מ - של ליתוספירה יבשתית אופיינית הוא קרום. חלק המעטפת של הליתוספירה מכיל כמות גדולה של סלע המכונה [[פרידוטיט]]. הליתוספירה האוקיינית מכילה בעיקר קרום [[מאפי]], ומעטפת [[אולטרה-מאפי]]ת (פרידוטיט) והיא צפופה יותר מהליתוספירה היבשתית. הליתוספירה האוקיינית מתעבה ככל שעוברות השנים, בהן היא זזה ומתרחקת מהרכסים המרכז אוקייניים. ההתעבות מתרחשת כאשר אסתנוספירה עולה למעלה לתוך מעטפת הליתוספירה, וגורמת לצפיפות הליתוספירה האוקיינית לגדול. הליתוספירה האוקיינית היא פחות צפופה מאשר האסתנוספירה לכמה עשרות מיליוני שנים, אבל אחר כך היא גדלה והופכת ליוצר צפופה מהאסתנוספירה.

האי יציבות הגרביטציונית של הליתוספירה האוקיינית הבוגרת (עקב צפיפותה) גורמת לאפקט שב[[אזור הפחתה|אזורי הפחתה]] הליתוספירה האוקיינית מופחתת באופן קבוע מתחת הליתוספירה השולטת, שיכולה להיות יבשתית או אוקיינית. ליתוספירה אוקיינית חדשה נוצרת כל העת ברכסים המרכז אוקייניים, ומוחזרת בחזרה למעטפת באזורי ההפחתה. כתוצאה מכך, הליתוספירה האוקיינית צעירה מהליתוספירה היבשתית: הקרום האוקייני הזקן ביותר הוא בן 170 מיליון שנה, בעוד שחלקים מהליתוספירה היבשתית הם בני מיליארדי שנים. החלקים העתיקים ביותר של הליתוספירה היבשתית נקראים [[קראטון]] (craton), וחלק המעטפת שבליתוספירה דק ופחות צפוף מבדרך כלל באזורים האלה. הצפיפות הנמוכה יחסית המקושרת לאזורים של שורשי הקראטון תורמת ליציבות האזורים הללו.