ממשלת אחדות לאומית (ישראל) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
ממשלות האחדות הלאומית בישראל:
* יש הרואים ב[[הממשלה הזמנית|ממשלה הזמנית]] כממשלת אחדות לאומית (
* [[ממשלת ישראל השלוש עשרה]] ב[[הכנסת השישית|כנסת השישית]], בראשות [[לוי אשכול]]. בשנת [[1967]], ערב [[מלחמת ששת הימים]] חש לוי אשכול, [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]], העומד בראש [[מפלגת פועלי ארץ ישראל|מפא"י]] כי אינו זוכה לתמיכה ציבורית במצב הקשה בו נתונה המדינה. לחץ ציבורי למינוי [[משה דיין]] ל[[שר הביטחון]], הבהיר לאשכול כי אם לא יקים ממשלה הכוללת את דיין בתפקיד זה, יכולים מתנגדיו להקים ממשלה אלטרנטיבית. ב-[[1 ביוני]] [[1967]] הקים אשכול "ממשלת ליכוד לאומי" תוך צירוף סיעות [[רשימת פועלי ישראל|רפ"י]] ו[[גוש חרות ליברלים|גח"ל]] (גוש חירות ליברלים, מהגלגולים הקודמים של תנועת הליכוד). לממשלה מצטרפים [[משה דיין]] בתפקיד שר הביטחון, [[מנחם בגין]] ויוסף ספיר, שרים בלי תיק. על אף שמטרת המהלך הייתה מינויו של דיין, החשיבות ההיסטורית היא במתן לגיטימציה למנחם בגין ולתנועתו, שהיו עד אז מחוץ לקונצנזוס הלאומי. מינויו של דיין התקבל בהקלה על ידי הציבור החרד, וכעבור ימים ספורים פרצה מלחמת ששת הימים.
* לאחר פטירת אשכול הקימה [[גולדה מאיר]] [[ממשלת ישראל הארבע עשרה|ממשלת המשך]] בהרכב דומה. בינואר [[1968]] הצטרפה רפ"י למפא"י ולמפלגת [[אחדות העבודה]] לייסוד [[מפלגת העבודה]]. לקראת הבחירות לכנסת השביעית חברו מפלגת העבודה ו[[מפ"ם]] להקמת [[המערך השני]].
* [[ממשלת ישראל החמש עשרה]] ב[[הכנסת השביעית|כנסת השביעית]], בראשות [[גולדה מאיר]], [[1969]]. לאחר [[הבחירות לכנסת השביעית]] ב-1969 זכה המערך של מפלגת העבודה ומפ"ם ב56 מנדטים. מאיר, שהייתה שמרנית מטבעה, ביקשה להתבסס לאחר הבחירות על ההרכב הקואליציוני שקדם להן, והקימה ממשלה אליה הצטרף מנחם בגין בראש מפלגתו גח"ל. הימים היו ימי [[מלחמת ההתשה]], שבה דגל בגין בקו אקטיבי, אל מול התפיסות הזהירות יותר של שר הביטחון [[משה דיין]] וה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] [[חיים בר לב]]. הממשלה ניהלה באותם ימים שיחות בלתי ישירות עם [[מצרים]] בתיווך הדיפלומט ה[[שבדיה|שבדי]] [[גונאר יארינג]]. משהגיעו הצדדים להסכמה, והושג מסמך שהביא לסיום מלחמת ההתשה, פרשו שרי גח"ל מן הממשלה, ב-[[4 באוגוסט]] [[1970]].
* הממשלות [[ממשלת ישראל העשרים ואחת|העשרים ואחת]] ו[[ממשלת ישראל העשרים ושתיים|העשרים ושתיים]] ב[[הכנסת האחת עשרה|כנסת האחת עשרה]], רוטציה בין [[שמעון פרס]] ו[[יצחק שמיר]], [[1984]]. לפני [[הבחירות לכנסת האחת עשרה]] בשנת 1984 נראה היה כי "[[המערך]]" (גוש פרלמנטרי של [[מפלגת העבודה]] ו[[מפ"ם]]) יזכה ברוב מוחץ. לאחר [[מלחמת לבנון]], [[אינפלציה]] הרסנית, וקרבות ירושה בין מועמדים בליכוד על תפקידו של מנחם בגין, נראה היה כי הליכוד, תחת הנהגתו הלא כריזמטית של יצחק שמיר, צפוי לתבוסה. התוצאות היוו הפתעה, ולא נחזו באף תחזית קודמת. המערך ירד מ-47 מנדטים בכנסת העשירית ל 44 מנדטים. הליכוד ירד מ-48 מנדטים ל-41. נראה כי קיים שוויון בין גוש הימין וגוש השמאל, כאשר לשון המאזניים הן [[המפדל| המפד"ל]] ו[[מפלגת יחד|מפלגתו]] של [[עזר ויצמן]]. [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] הטיל את הרכבת הממשלה על שמעון פרס, אך לאחר סבב שיחות הודיע פרס כי אין ביכולתו להקים ממשלה. אז השפיע הנשיא הרצוג על נציגי הסיעות לתמוך בממשלת אחדות לאומית. סוכם כי במשך השנתיים הראשונות ישמש בתפקיד ראש הממשלה שמעון פרס, לאחר מכן יוחלף על ידי יצחק שמיר. במהלך כל התקופה יהיה [[יצחק רבין]] מהמערך שר הביטחון, ואילו [[יצחק מודעי]] מהליכוד יהיה שר האוצר. ההסכם כובד, וחילופי התפקידים בוצעו לאחר שנתיים באופן הבא: שמעון פרס הגיש לנשיא את התפטרותו והמליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה החדשה על יצחק שמיר. למעט החילופים בין יצחק שמיר לשמעון פרס לא השתנתה חלוקת התפקידים בממשלה, ולא שונו קווי היסוד שלה.
:השגיה של הממשלה היו רבים, ביניהם בלימת האינפלציה שהגיעה למאות אחוזים, ונסיגת צה"ל ל[[רצועת הביטחון]] בדרום [[לבנון]]. עם זאת, משניסה פרס לצעוד צעד דרמטי ויצר מגעים עם [[חוסיין מלך ירדן|המלך חוסיין]] לחתימת [[הסכם לונדון (פרס-חוסיין)|הסכם לונדון]], לפיו תקבל עליה ממלכת [[ירדן]] את השליטה בשטחים, במהלך שיביא לחתימת [[הסכם שלום|הסכמי שלום]], טירפד שמיר את קבלת ההסכם. כן ראויות לציון [[עסקת ג'יבריל]] השנויה במחלוקת, לפיה שוחררו 1,150 מחבלים תמורת שלושה מחיילי צה"ל, והתפוצצות [[פרשת קו 300]] שבה התברר כי בכירים ב[[שירות הביטחון הכללי|שב"כ]] זייפו עדויות והסתירו את הריגתם ללא משפט של מחבלים שחטפו [[אוטובוס]]. הפרשה הושתקה באמצעות מתן [[חנינה]] בטרם משפט לבכירי השב"כ שסרחו. לקראת סיום כהונת ממשלת הרוטציה פרצה [[האינתיפאדה הראשונה]]. הממשלה הראתה קו אחיד, ונתנה ליצחק רבין להוביל את האופן ואת האמצעים בהם התמודד הצבא עם ההתקוממות העממית בשטחים.
:על אף היציבות שהושגה, סבלה הממשלה ממשברים תכופים, שנפתרו במשא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים. סכסוך שהתגלע בין שמעון פרס ליצחק מודעי הביא להחלפת מודעי ב[[משה נסים]] כשר האוצר. לקראת סוף כהונתה ניסה שמעון פרס, כשר חוץ, לקדם יוזמה לכינוס "[[ועידת שלום בינלאומית]]" לפתרון הסכסוך ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], כל זאת תוך התנגדות חריפה של ראש הממשלה יצחק שמיר.
* [[ממשלת ישראל העשרים ושלוש]] ב[[הכנסת השתים עשרה|כנסת השתים עשרה]], בראשות יצחק שמיר, [[1988]]: מערכת [[הבחירות לכנסת השתים עשרה]] בשנת 1988 הייתה צמודה אף היא. ב[[עימות בחירות|עימות]] הטלוויזיוני שנערך בין שמיר ופרס ערב הבחירות הצהיר שמיר במפורש כי לאחר הבחירות יתמוך בהקמת ממשלת אחדות נוספת. הדבר הביא לו ליתרון קל, ותוצאות הבחירות הביאו 40 מנדטים לליכוד ו-39 מנדטים למערך. על אף שניסה בתחילה להקים [[ממשלה צרה]] עם המפלגות הדתיות והמפלגות הימניות, הצטרפו בסוף אנשי המערך אל הממשלה, כאשר פרס משמש כשר האוצר ורבין שר הביטחון. לראשונה הצטרף לממשלה שר צעיר, [[אריה דרעי]] מ[[מפלגת ש"ס|ש"ס]]. הממשלה סבלה מלחצים וחיכוכים פנימיים מתחילת דרכה, ונראה כי ההרמוניה ששרתה בממשלה הקודמת (
* [[ממשלת ישראל העשרים ותשע]], ב[[הכנסת החמש עשרה|כנסת החמש עשרה]], בראשות [[אריאל שרון]], [[2001]]. ב[[הבחירות לכנסת החמש עשרה|בחירות לכנסת החמש עשרה]], שהתקיימו בשנת [[1999]] הצביע הבוחר (בפעם האחרונה) בשני פתקים. האחד לכנסת, ואילו השני לראשות הממשלה. לראשות הממשלה נבחר [[אהוד ברק]] שהחל את אחת מתקופות הכהונה הקצרות והסוערות הזכורות לראש ממשלה בישראל. לאחר כישלון [[ועידת קמפ דייוויד (2000)|ועידת קמפ דייוויד]], ותחילת [[האינתיפאדה השנייה]] איבד ברק את הבסיס הקואליציוני לממשלתו, ולנוכח הרוב שנוצר העד הקדמת הבחירות לכנסת הודיע על התפטרותו, ועל עריכת בחירות חדשות לראשות הממשלה בלבד. בבחירות שהתקיימו ב-[[6 בפברואר]] [[2001]] הביס אריאל שרון את ברק. ברק התפטר מחברותו בכנסת, ולמנהיג המפלגה מונה במינוי זמני שמעון פרס. זה הוביל את המפלגה לממשלת אחדות עם הליכוד, בה קיבל פרס את תפקיד שר החוץ, ו[[בנימין בן אליעזר]] מונה לשר ביטחון. שרון הציג את הממשלה בפני הכנסת ב-[[7 במרץ]].
שורה 28:
*[[ממשלת ישראל השלושים]], ב[[הכנסת השש עשרה|כנסת השש עשרה]], בראשות אריאל שרון, [[2003]]. ב[[הבחירות לכנסת השש עשרה|בחירות לכנסת השש עשרה]], שהתקיימו לראשונה מאז 1992 בפתק אחד לכנסת בלבד, זכה הליכוד לניצחון מוחץ. מצנע מצא עצמו עומד בראש מפלגה בת פחות מעשרים מנדטים, לראשונה מאז הקמתה. עם זאת, נאמן לקו המדיני שנקט, ולהבטחתו המשתמעת לבוחר, ולאחר שיחות הבהרה עם אריאל שרון שהבהיר לו כי "דין [[נצרים]] כדין [[תל אביב]]", השאיר מצנע את מפלגת העבודה מחוץ לקואליציה.
:בינואר [[2005]] לאחר פרישת מפלגת [[מפלגת שינוי|שינוי]] מהקואליציה בעקבות העברת כספים לחרדים ועל רקע [[תוכנית ההתנתקות]] שבישרה על שינוי מוחלט בעמדתו של אריאל שרון בנוגע להתנחלויות, שוב הצטרפה מפלגת העבודה לממשלה. העבודה פרשה מן הממשלה, לאחר מינוי [[עמיר פרץ]] כיושב ראש המפלגה, בנובמבר [[2005]].
==הערות שוליים==
|