הבדלים בין גרסאות בדף "תולדות מלחמת העצמאות (ספר)"

מ
הכרך השלישי סוקר את תחילת הלחימה בארץ ישראל לאחר ה"יריות הראשונות". הנושא המרכזי של הכרך הוא פלישת הערבים מהמדינות השכנות לעזרת התושבים הערבים בארץ. לערביי הארץ יש שני מנהיגים המנהלים את המערכה נגד היישוב היהודי: המופתי של ירושלים, חאג' [[אמין אל-חוסייני]] ו-[[פאוזי קאוקג'י]], מפקד [[צבא ההצלה]].
 
אמין אל-חוסייני בתוקף מעמדו גיבש סביבו את הנהגת [[הוועד הערבי העליון]] ולמעשה היה אמור לעמוד בראש המערכה. לעומת , פאוזי קאוקג'י, הועמד על ידי [[הליגה הערבית]] בראש צבא ההצלה, כח של מתנדבים ערבים [[עיראק|עיראקים]], [[סוריה|סורים]] ו[[דרוזים]], שהוקם בסוריה כדי לסייע לערביי ארץ ישראל במלחמתם ביישוב היהודי. בעצם מינוי קאוקג'י כמפקד צבא ההצלה היה משום קריאת תִּגָּר של ממשלות ערב על מנהיגותו של המופתי.
 
התקופה הנסקרת בכרך זה היא: מיום 15 בינואר 1948, כאשר הטייס [[עזר ויצמן]], יחד עם ארבעארבעה טייסים אחרים, הטיל אספקה לגוש עציון ועד ליום 1 באפריל 1948 כאשר חיילים בריטים ירו לעבר בתי היהודים ב[[הרובע היהודי|רובע היהודי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] של ירושלים. במשך כל התקופה נמשכת "מלחמת הדרכים" לירושלים וליישובי הדרום בעיר. מפורטת המערכה על [[טירת צבי]] שסיכומה היה "הרושם על הסביבה, גם על היהודים וגם על הערבים - כביר". לתקופה זו כוללים מפתחות הספר: 800 שמות אישים, 500 שמות מקומות, 900 נושאים ו-1,100 מקורות מידע.
 
הפרק הראשון זועק את גורל ה[[ל"ה]] וכותרתו "הפצועים הולכים למוות". הוא מנתח את מה שהתרחש ורואה באירוע את כל מרכיבי ה[[טרגדיה]] הקלאסית: קטסטרופה שאין מפלט ממנה, קרב חסר סיכוי, טוהר נשק עד אבסורד, חטא ה[[היבריס]] - גאווה המתגרה בגורל, כישלון קטן המוביל לכישלון גדול. הוא מסכם: ב[[מלחמת העצמאות]] היו פרשיות גבורה עם סממנים טרגיים, בפרשת הל"ה נמסכו כולם. ההגנה נטלה יוזמה והחליטה על 35 פעולות תגמול כנקמה על רצח הל"ה. אחת מהן מתוארת בספר ההתקפה על הכפר הערבי "סעסע".
 
הפרק השני מתמקד בנושא הספר: "הפלישה הראשונה". מדינות ערב לא יכולות לפלוש לארץ כל עוד ה[[בריטניה|בריטים]] מצויים בה. הכוח היחידי שהיה ברשות ערביי ארץ ישראל היה ה[[שבאב]] - צעירים שלא התמסדו מבחינה כלכלית, מגיל 16 עד 40. מבצעי הגיוס נכשלו. שרות הידיעות של ההגנה השיג כי כנופיות לא גדולות חדרו לארץ ומאות מתאמנים בבסיסי צבא ההצלה בסוריה. האימון כלל גם ירי מ[[תותח|תותחים]]. פאוזי קאוקג'י בדק האם הערבים המקומיים מסוגלים לספק מזון לצבא של 20,000 חיילים. היעד של צבא ההצלה היה "להשאיר את מעמדה הסופי של ארץ ישראל פתוח למשחקי הכוחות של הבין-ערבי". ב-28 בינואר דיווח הש"י כי חדרו לארץ 1,200 לוחמים מצבא ההצלה. בן-גוריון אינו מזלזל בהם וטוען שאלו חטיבות צבאיות. עדכון הנתונים העלה את אומדן הלוחמים ל-17,000.