מקס ליליינטל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בלי הערכות פרטיות |
לא הערכה פרטית. ראה דיון אצל סטניסלבסקי, בתוך: הדת והחיים, עמ' 135–144 |
||
שורה 6:
בדצמבר [[1841]] הזמין אותו [[סרגיי אובארוב]] (Ува́ров), השר לענייני השכלה עממית של האימפריה הרוסית, לייעץ לו בתוכניותיו בתחום החינוך שמטרתן לקדם את מצב היהודים לקרב אותם לרעיונות ה[[מודרנה]] ולחזק את הזדהותם עם [[רוסים|העם הרוסי]]. אובארוב תכנן לפתוח, במקום [[תלמוד תורה|תלמודי התורה]] הדתיים, בתי ספר מתקדמים שבהם ילמדו את מקצועות הקודש והחול, והוא זימן את ליליינטל אליו ל[[סנקט פטרבורג]] כדי שיסייע לו לעמוד על הלכי הרוח אצל הציבור היהודי ויפעל לשכנע את היהודים לקבלת את תוכניותיו. ליליינטל בא לסנקט פטרבורג והחל לפתח בהתלהבות תוכניות לימודים ורעיונות חינוכיים. הוא כתב לכמה מראשי המשכילים ב[[מערב אירופה]] – ובהם [[יום-טוב ליפמן צונץ|צונץ]], [[אברהם גייגר]] ו[[שד"ל]] – וביקש את עזרתם, לרבות בכך שישלחו את תלמידיהם לשמש כמורים בבתי הספר שיקים.
היהודים אכן קיבלו בהסתייגות מרובה את תוכניות השלטונות, והתייחסו אליהן, במידה רבה של צדק, כאל גזרות שתכליתן לגרום ל[[המרת דת|המרת דתם]] של התלמידים ל[[נצרות]]. הניסיון של [[השכלת ברלין]], שעל פיה תכננו אובארוב וליליינטל את בתי הספר שלהם, היה לצנינים בעיני שומרי המסורת, מאחר שההשכלה בנוסחה הגרמני הביאה להמרת דת נרחבת ולעליית [[יהדות רפורמית|התנועה הרפורמית]]. גם בין המשכילים לא הייתה הסכמה על היחס לליליינטל ולרעיון ה"השכלה מטעם": רובם ראו בה תוכנית חיובית, התמלאו אופטימיות ושמחו לשתף פעולה עם השלטונות נגד הממסד הרבני האורתודוקסי, ואילו המתונים שבהם (בפרט [[מרדכי אהרון גינצבורג|רמא"ג]]) הסתייגו מייבוא רעיונות השכלה ורפורמה ממערב אירופה, שאינם מתאימים ברוחם לאופי הקהילות היהודיות של תחום המושב. באופן כללי נקט ליליינטל גישה של פיוס ושכנוע כלפי שומרי המסורת, גישה שלה התנגדו המשכילים ה[[רדיקליות|רדיקלים]], שראו אותה כ[[צביעות]] והעדיפו על פניה כפיית מודרניזציה בסיוע השלטונות. התמיכה שזכה לה ליליינטל מצד המשכילים חידדה את הפער שבין שומרי המסורת והמשכילים, ומאז נקבעה עמידתם כשני מחנות אויבים זה לזה (עד שנות הארבעים עוד ניסו המשכילים לפעול מתוך החברה האורתודוקסית ובשיתוף פעולה עמה).
בסוף 1841 יצא ליליינטל ל[[וילנה|ווילנה]] ול[[מינסק]] כדי להתחיל בהצגת רעיונותיו לציבור היהודי. בווילנה, הקהילה הגדולה ביותר, שכבר היו בה מעט [[יהדות ליטא|יהודים]] [[תנועת ההשכלה|משכילים]], התקבל במידה מעורבת של הסכמה והתנגדות, ואילו ב[[מינסק]] נתקל בהתנגדות חריפה באספת הקהל שערך ונזקק לעזרת המשטרה המקומית כדי להימלט מהמקום. הוא שב לווילנה, ואז החלו להתעורר גם בה פעולות מחאה כנגדו וכנגד תוכניותיו, והוא נאלץ לחזור בידיים ריקות לסנקט פטרבורג.
| |||