לחש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 3:
יש שני סוגי לחשים: לחשים רגילים, הנאמרים על ידי הדיוטות בתחומי דת, ו[[כישוף]] המוטל על-ידי [[מכשפה|מכשפים]].
 
לחשי הדיוטות נחשבים סגולה לעתיד טוב, או נאמרים בזמני מצוקה או חרדה בידי המאמין, כדי לנסות ולעזור לעצמו וליקרים לליבו כפנייה לכוחות אלוהיים או כוחות [[על-טבעי|על- טבעיים]]. הלחש שונה מ[[תפילה|תפילות]] ו[[ברכה|ברכות]] בכך שאין פנייה לאל או אמירה אופטימית על העתיד לבוא אלא חזרה על טקסט ידוע מראש, שלעתים אין פשרו ברור. יש סוגי לחשים רבים, שהמאמינים מייחסים להם השפעות, כמו הסרת עין הרע, ברכה, הריון ולידה, אהבה, ישועה ממחלה, וכן הלאה. אנשים רבים זוקפים לזכות לחשים הצלה מפגעים שונים. כאשר הלחש אינו נושא פרי מיוחס הכישלון להיעדר אמונה בלחש או לפעולתו של אל. לחשיהם של [[מכשפה|מכשפים]] נחשבים בעלי סגולה רבה יותר, בעיני המאמינים, ומיוחסת להם עצמה רבה יותר.
 
חז"ל התירו לחשים, כדי ליישב את דעתו של החולה או הנפגע, כדי שהפחד לא יחמיר את מצבו. ה[[תלמוד|גמרא]] ב[[מסכת שבת]] מביאה שורה של לחשים שיש לאומרם בהזדמנויות שונות: בשעה שלאדם [[חום (תסמין)|חום]] גבוה או כנגד [[שחין (מחלה)|שחין]] ו[[כאב]]יו, או כנגד [[שד (מיתולוגיה)|שד]]ים{{הערה|{{בבלי|שבת|סז|א}}}}. המשנה אומרת: "הלוחש על המכה... אין לו חלק לעולם הבא"{{הערה|{{משנה|סנהדרין|י|א|}}}}, אך בגמרא מוסבר שמדובר במי ש[[רוק (ביולוגיה)|רוקק]] לפני הלחש, משום שאין להזכיר שם ה[[אל]] בזמן רקיקה{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|צ|א}}}}.