אילזה קנטור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סקריפט החלפות (שנייה, הייתה, תייחס, -)
+
שורה 1:
{{עריכה}}
{{אין תמונה|אישה}}
"אילזה קנטור" (1911-2000)
מאיירת'''אילזה ספריקַנטוֹר-דאוס''' ילדים.([[30 אילזהבינואר]] [[1911]] – [[2000]]) הייתה חברה[[מאייר]]ת בקיבוץ[[ספרות נעןילדים|ספרי ילדים]] [[ישראלי]]ת, היאחברת ה[[קיבוץ]]. הייתה ידידה קרובה של המשוררת [[פניה ברגנשטין והייתהברגשטיין]] המאירתוהמאיירת המועדפת שלה. היא איירה את ספר שיריה " בוא אלי פרפר נחמד" וכן את ספרה הידוע של פניה "ויהי ערב" אולם לבסוף ציוריה נדחו והספר נתפרסם באיוריו של מאייר אחר, חיים האוזמן.
 
==ביוגרפיה==
אילזה נולדה בפראג צ'כיה להורים אמידים שהיו בעלי מפעל. הוריה נדדו לצורך עסקיהם בין פראג וינה. כבר מילדותה היא הייתה בעלת נטיות אמנותיות והיא נשלחה על יד הוריה ללמוד אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בפאריס.
אילזה (זילי) קנטור (ב[[גרמנית]]: Ilse (Sili) Kantor; ב[[צ'כית]]: Eliska Kantorová) נולדה בשנת [[1911]] בעיר [[וינה]] בירת [[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אוסטריה]], וגדלה ב[[פראג]] שב[[בוהמיה]] (אחרי [[מלחמת העולם הראשונה|המלחמה]] בירת [[צ'כוסלובקיה]]), במשפחה אמידה, הצעירה משלושת ילדיהם של תֶרֶזֶה בֶּרג (1878–1941) אלפרד קנטור (1874–1931). אחיה [[פרידריך טורברג]] (Torberg;{{כ}} 1908–1979){{אנ|Friedrich Torberg}} היה לימים סופר באוסטריה. הוריה, שהיו בעלי מפעל, נדדו לצורך עסקיהם בין פראג ווינה. כבר מילדותה היא הייתה בעלת נטיות אמנותיות, והיא נשלחה על יד הוריה ללמוד אמנות ב[[בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות]] ב[[פריז]]. באוקטובר [[1939]], כחצי שנה [[חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה|כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי גרמניה הנאצית]] וערב [[מלחמת העולם השנייה]], [[העלייה החמישית|עלתה לארץ ישראל]].{{הערה|ב{{ה|שואה}} גורשו אמה ואחותה זידוני (זידי) (Sidonie (Sidi);‎ 1902–1941) ל[[גטו לודז']], שם נספו.}} עם עלייתה הגיעה ל[[קיבוץ]] [[נען]], שם גרה באוהל ושם נתגלו כישרונותיה- היא הייתה בעלת "ידי זהב" ושלטה במגוון מלאכות. היא החליפה את הגברים, שיצאו להילחם בנאצים במסגרת [[הבריגדה היהודית]], בעבודות המסגרייה- בנפחות ובריתוך, שם עבדה בעיקר בתיקון [[פרימוס]]ים וכלי עבודה חקלאיים ובשעות הפנאי ציירה ואיירה עבור ילדי הקיבוץ והחגיגות הקהילתיות.
ב-1939 עלתה לארץ, ברגע האחרון לפני סגירת השערים טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
 
ב -1944 , בזמן שהייתה בתקופת הכשרה בקיבוץ, פנו אליה מהוצאתמ[[הוצאת "הקיבוץ המאוחד"]] וביקשו כי תאייר את שיריה הקצרים של [[פניה ברגנשטיןברגשטיין]] שעסקו בהווי חיי היום יום בקיבוץ מנקודת מבטם של הילדים, מטפלות והורים. היא צירה ציורים שהפכו ברבות הימים, יחד עם השירים, לנכסי צאן ברזל בתרבות העברית המתפתחת. את איוריה היא ביססה על מה שעיניה ראו בקיבוץ נען.
עם הגעתה לארץ היא הגיעה לקיבוץ נען, שם גרה באוהל ושם נתגלו כישרונותיה- היא הייתה בעלת 'ידי זהב ' ושלטה במגוון מלאכות. היא החליפה את הגברים שיצאו להילחם בנאצים במסגרת "הבריגאדה היהודית" בעבודות המסגרייה- בנפחות ובריתוך , שם עבדה בעיקר בתיקון פרימוסים וכלי עבודה חקלאיים ובשעות הפנאי ציירה ואיירה עבור ילדי הקיבוץ והחגיגות הקהילתיות.
אילזהקנטור סיפרה שהתאהבה בחרוזיה של פניה, וכי הייתה יושבת בלילות לאחר יום עבודה בקיבוץ ומציירת את הציורים. הספר יצא לאור ב 1945 ומאז הפך לספר ילדים נקרא ביותר. מאז התפרסם יצא הספר בחמישים וחמש מהדורות ודורות התפרסם יצא אלה. סוד ההצלחה של הספר הוא בשילוב שהצליחה בו אילזה לשלב בין הטקסט לתמונה וברגישות בה הפגינה כשפירשה באיוריה את חרוזיה של ברגנשטיןברגשטיין עם ההתייחסות הישירה לחי היום יום בקיבוץ בזמן כתיבת הספר-שנות הארבעים.
 
ב -1949 היא קיבלה לידיה את כתב היד של הספר "ויהי ערב" ואיירה לו איורים. הספר כבר היה מוכן לדפוס אולם ההוצאה, ללא התראה או תיאום עם המשוררת או עם אילזהקנטור, הדפיסה לבסוף את הספר עם איורים של משורר אחר, חיים האוזמן.
ב 1944 , בזמן שהייתה בתקופת הכשרה בקיבוץ, פנו אליה מהוצאת "הקיבוץ המאוחד" וביקשו כי תאייר את שיריה הקצרים של פניה ברגנשטין שעסקו בהווי חיי היום יום בקיבוץ מנקודת מבטם של הילדים, מטפלות והורים. היא צירה ציורים שהפכו ברבות הימים, יחד עם השירים, לנכסי צאן ברזל בתרבות העברית המתפתחת. את איוריה היא ביססה על מה שעיניה ראו בקיבוץ נען.
אילזה סיפרה שהתאהבה בחרוזיה של פניה, וכי הייתה יושבת בלילות לאחר יום עבודה בקיבוץ ומציירת את הציורים. הספר יצא לאור ב 1945 ומאז הפך לספר ילדים נקרא ביותר. מאז התפרסם יצא הספר בחמישים וחמש מהדורות ודורות התפרסם יצא אלה. סוד ההצלחה של הספר הוא בשילוב שהצליחה בו אילזה לשלב בין הטקסט לתמונה וברגישות בה הפגינה כשפירשה באיוריה את חרוזיה של ברגנשטין עם ההתייחסות הישירה לחי היום יום בקיבוץ בזמן כתיבת הספר-שנות הארבעים.
 
קנטור נישאה ל[[מלחין]] והמורה למוזיקה יליד [[ברלין]] [[אברהם דאוס]] (Daus), והייתה אם לשתיים. מנען עברו לקיבוץ [[גבת]]. לאחר מספר שנים שבהן היו מועמדים לחברות בקיבוץ ועבדו בו כמורים שכירים (הוא למוזיקה והיא לאמנות), עברו לקיבוץ [[חפציבה]] ושם התקבלו כחברים.{{הערה|נעמן כהן, [https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00732.php 'ליל סדר פסח בקיבוץ גבת'] (מתוך ספרו "על האוטופיה – עלייתה ונפילתה של קבוצת קדושי פינסק"), '''[[חדשות בן עזר]]''' 732 (י"ז בניסן תשע"ב, 9 באפריל 2012).}}
אילזה יצרה איורים לעוד מספר ספרי ילדים בחייה,אך את רוב זמנה הקדישה לחינוך הוראה. היא לימדה אומנות בקיבוץ גבת ובמכללת אורנים והייתה גאה בכך.
 
אילזהקנטור יצרה איורים לעוד מספר ספרי ילדים בחייה, אך את רוב זמנה הקדישה לחינוך הוראה. היאבמשך שנים לימדה אומנותאמנות בקיבוץ גבת ובמכללתוב[[מכללת אורנים והייתה גאה בכך]].
ב 1949 היא קיבלה לידיה את כתב היד של הספר "ויהי ערב" ואיירה לו איורים. הספר כבר היה מוכן לדפוס אולם ההוצאה, ללא התראה או תיאום עם המשוררת או עם אילזה, הדפיסה לבסוף את הספר עם איורים של משורר אחר, חיים האוזמן.
 
היא המשיכה לחיות בקיבוץ [[חפציבה]] ונפטרה בשיבה טובה בגיל 90. הותירה את בנותיה תרזה ותמר.
 
בבשנת 2011, לציון מאה שנה להולדתה, הוצאראה לאור הספר "ויהי ערב חדש" –עםעם איוריה שלה לסיפור המחורז של פניה ברנשטיין.
 
==קישורים חיצוניים==
{{ערך יתום}}
* [http://worldcat.org/identities/lccn-n89-120133 אילזה קנטור] באתר WorldCat Identities
* [http://www.petachtikvamuseum.com/he/Exhibitions.aspx?aid=446&eid=439 אילזה קנטור, "בוא אלי פרפר נחמד"], בתערוכה "פינת חי" (1.7.2007 - 30.11.2007), אוצרת: סיגל ברקאי, ב[[מוזיאון פתח תקווה לאמנות]]
* עינת אמיתי, [http://tarbut-yeladim.blogspot.co.il/2010/04/blog-post_2029.html "ויהי ערב" הלא נודע של אילזה קנטור-דאוס ופניה ברגשטיין], בבלוג של אמיתי "יומן מסע לחקר 100 שנות תרבות לילדים בקיבוצים", 14 באפריל 2010
* עינת אמיתי, [http://ha-pinkas.co.il/?p=3292 אילו הירח יכול היה לדבר: רשימה על גילויים מרתקים מאחורי הספר "ויהי ערב" - מאנדרסן דרך תרבות הקיבוצים], הפנקס – כתב עת מקוון לתרבות וספרות לילדים, 12 בינואר 2011
* {{יוטיוב|iB-n2BZg7AI|שם=תרזה מספרת על אילזה קנטור-דאוס}} (בתה של קנטור-דאוס, תרזה, מספרת על אמה, מתוך יומן "כאן שריד", דצמבר 2010; מראיין ועורך: רון ברק)
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
{{מיון רגיל:קנטור, אילזה}}
 
[[קטגוריה:מאיירים ישראלים]]
[[קטגוריה:ציירים ישראלים]]
[[קטגוריה:מורים לאמנות ישראלים]]
[[קטגוריה:אנשי הקיבוץ]]
[[קטגוריה:אנשי העלייה החמישית]]