מנזר – הבדלי גרסאות

אין שינוי בגודל ,  לפני 9 שנים
מ (בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q44613)
הפרישה למנזר נעשית למען התעלות רוחנית והתקדשות אישית שמושגת, על פי תפיסת הנזירים, בהתרחקות מההמון ומחיי העיר השוקקים שאוצרים שלל פיתוים בכנפיהם. על פי עיקרון Ora et Labora כלומר "תפילה ועבודה", ברוב המנזרים מתחלק היום בין [[תפילה]], לימוד ב[[כתבי הקודש]] ועבודה פיזית, בגידול גידולים חקלאיים, העתקת ספרים, טיפול בבעלי חיים או עבודה במטבח. בנוסף, יש מנזרים בהם מתבצעת גם עבודה למען הקהילה. ב[[מנזר לטרון]] למשל מגדלים [[כרם|כרמים]] ומפיקים [[יין]].
 
במקומות שונים ב[[גאליה]] הוקמו בסוף תוקפתתקופת שלטון [[הקיסרות הרומית]] מנזרים, חלקם מחוץ לערים וחלקם, בעיקר מנזרי נשים, בתוך שטח העיר. חלק מאבות המנזר היו בישופים כפי שחלק מהבישופים היו אבות מנזר. ב[[אירלנד]] התפתחה נזורה מסוג שונה ששאבה את רעיונותיה מהבנה השבטי האירי. בסוף [[המאה ה-6]] יצא [[קולמבנוס]] מאירלנד לגאליה ושינה את פני הנזורה הארופאית.
 
במהלך [[ימי הביניים]] עם המעבר ל[[פיאודליזם|שיטה הפיאודלית]] רצו בעלי האחוזות להשתלט על המנזרים, הן בגלל רכושם ואדמותיהם והן עקב היוקרה שבבעלות על מנזר. נוצר מעמד של "מגיני כנסייה" Advocatus Ecclesiae מבין בני האצולה והאריסטוקרטיה שתפקידם היה להגן על המנזר מפני מי שירצה להשתלט עליו. את האדבוקטים הראשונים מינה [[קרל הגדול]], אחר כך בחר לעצמו כל מנזר אדבוקטוס אקלזייה. אולם חלק מהאדבוקטוס לא עבדו חינם ולכן היה המנזר צריך לתת להם [[בנפיקיום]] ומכאן הפרטה של אדמות ציבור ואבדן רכוש למנזרים, כלומר המנזרים הפכו לעניים יותר.
משתמש אלמוני