אורבנוס השני – הבדלי גרסאות

[[תמונה:BlUrban II.gif|שמאל|ממוזער|250px|]]

 

 

ב-[[1078]] האפיפיור [[גרגוריוס השביעי]] הזמינו ל[[איטליה]] ומינה אותו ל[[קרדינל]]-בישוף של אוסטיה - משרה בכירה בקרב חבר הקרדינלים. החל ב-[[1080 ]] נכנס בעבי הקורה של [[מאבק האינווסטיטורה]] בין האפיפיור גרגוריוס השביעי לבין [[היינריך הרביעי]], מלך [[גרמניה]]. הוא תמך ברפורמות שהציע האפיפיור וב-[[1084 ]] שימש כשליחו בגרמניה כדי לגייס תמיכה בעמדותיו נגד היינריך הרביעי, שבינתיים הפך לקיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]].

ב-[[1085]] נפטר האפיפיור ובמקומו נבחר [[ויקטור השלישי]] שלפני מותו ב-[[1087]] הציע לקרדינלים כיורשו את אודו דה לאז'רי. הוא נבחר לאפיפיור ב-12 במרץ 1088 ואימץ לעצמו את השם אורבנוס השני.

 

כבר בתחילת כהונתו נאלץ להתמודד עם גיברט מרוונה שהתמנה ל[[אנטי אפיפיור]] בשם [[קלמנט השלישי]] על ידי היינריך הרביעי. אולם אורבנוס השני הצליח לגייס לעזרתו את מועצות הכנסייה שהתקיימו ב[[רומא]], ב[[אמאלפי]] (1089), ב[[בוונבנוטו]], ב[[פיאנצ'נצה]] וב[[קלרמון]] ([[1095]]), שתמכו בעמדתו נגד הקיסר ונגד האנטי אפיפיור.

במועצות אלה אושרו מחדש הרפורמות של האפיפיור גרגוריוס השביעי שכללו איסורים על מינוי קרובי משפחה ועל הכתרת חילונים לתפקידים דתיים, על [[סימוניה]] (מכירת משרות הכנסייה) ועל [[ניקולאיזם]] (נישואי כמרים).

 

במועצת הכנסייה שהתקיימה בפיאצ'נצה שבאיטליה במרץ 1095 קיבל אורבנוס השני את שליחו של [[אלכסיוס הראשון]], קיסר [[האימפריה הביזנטית]], שביקש את עזרת האפיפיור נגד ה[[סלג'וקים]] שבמאה האחת עשרה כבשו את [[מסופוטמיה]], את [[אסיה הקטנה]], את [[סוריה]], ואת [[ארץ ישראל]] ואיימו על [[קונסטנטינופול]]. היה זה הרקע שהבשילו עליו התנאים שהובילו ל[[מסע הצלב הראשון]]. ב-[[27 בנובמבר]] של אותה שנה במועצת קלרמון (כיום [[קלרמון-פראן]] שבחבל [[אוברן]] בצרפת) האפיפיור אורבנוס השני נשא דרשה בצרפתית שבה קרא לכל המאמינים, אבירים וצמיתים כאחד, לשחרר את [[ארץ הקודש]] ואת [[כנסיית הקבר הקדוש|הקבר הקדוש]] ב[[ירושלים]] מידי הסלג'וקים:

 

[[קובץ:StatueUrbanII.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסלו של אורבנוס השני ב[[קלרמון-פראן]], [[צרפת]]]]

היינריך הרביעי שנודה על ידי אורבנוס השני לא היה רשאי להשתתף במסע הצלב. הוא הדין באשר ל[[ויליאם השני, מלך אנגליה]] ול[[פיליפ הראשון, מלך צרפת]] שאותו נידה אורבן השני באשמת נישואים לא חוקיים. לכן, מנהיגי מסע הצלב הראשון היו בעיקר אצילים צרפתיים כדוגמת [[בלדווין הראשון, מלך ירושלים|בלדווין]], [[גוטפריד מבויון]], [[טנקרד]], [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה]], [[סטפן השני, רוזן בלואה]] ו[[רמון הרביעי, רוזן טולוז]].

 

 

==קישורים חיצוניים==