לוקה וקס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
הגהה |
||
שורה 3:
=== בפולין: נעורים ולימודים ===
לוקה וקס נולדה בעיירה צ'חנוב, שב[[פולין]] להוריה רבקה ויוסף כהנא. למדה [[פסיכולוגיה]] [[ורשה|בוורשה]], ובעיר זו פגשה את בעלה ישראל וקס (נולד ב[[כ"ז בתמוז]] [[תרס"ד]], [[1904]] – נפטר ב[[כ"א באייר]] [[תשנ"א]], [[1991]]). וקס היה מקורב למנהיג [[ציונות|הציוני]] [[זאב ז'בוטינסקי]] ושימש כמזכירו, במשך שלוש שנים, בעת שהתגורר ב[[פריז]], שבצרפת. מילא תפקידים בכירים ב{{ה|תנועה הרביזיוניסטית}} ו[[הצה"ר]], היה מזכיר התנועה בפולין, תרגם מ[[רוסית]] ל[[יידיש]] את היצירה הספרותית '''שמשון''' ורומנים נוספים מאת ז'בוטינסקי.{{הערה|ראו: וו' זשאבאטינסקי, '''שמשון דער נזיר''' : ראמאן, (איבערזעצט פון רוסיש: ישראל וואקס), ווארשע : דפוס וויסיקייוויץ [WOJCIKIEWICZ]{{כ}}, 1934.}} לאחר הכרותם, נעשתה לוקה לתומכת נלהבת של ז'בוטינסקי ושל תנועתו.
=== בארץ ישראל: בתנועה הרוויזיוניסטית
בשנת [[1934]], נישאו בני הזוג [[עלייה לארץ ישראל|ועלו]] ל[[ארץ ישראל]]. ב-[[1937]] נולד בנם היחיד עוזי (פרופ' לרפואה, חי בארצות הברית). סמוך לפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], בשנת [[1939]], ביקרה לוקה וקס אצל הוריה ב[[לודז']], להציג בפניהם את בנה, נכדם, בן השנתיים. ב-[[1 בספטמבר]] פלשו כוחות [[גרמניה הנאצית]] לפולין, ולאחר סדרת ביקורים יומיומית במשרדי ה[[גסטאפו]], בהיותה תושבת ארץ ישראל המנדטורית ובעלת דרכון בריטי שהיה ברשותה, הצליחה להגיע בדרך לא דרך [[ברסלאו]] (ורוצלאב), [[וינה]] והפליגה עם בנה באונייה מעיר הנמל [[איטליה|האיטלקית]] טרייסט, לארץ ישראל.
בשנת [[1944]], כאשר הכריז מנחם בגין מפקד [[אצ"ל|הארגון הצבאי הלאומי (האצ"ל)]] [[מנחם בגין]], את הכרזת "המרד", דהיינו חזרה למאבק חמוש בשלטונות המנדט הבריטי עד להקמת מדינה יהודית, הפכה דירת משפחת וקס ב[[רחוב שינקין]] בבית 74 ב[[תל אביב]], למקום והתכנסות ומקלט לחברי האצ"ל. הדירה הייתה גם הכתובת לקבלת מכתבים מסווגים
בדירה של משפחת וקס קיים בגין מפגשים
=== במדינת ישראל: ציירת ופסלת ===
בשנות השבעים לחייה, פנתה לוקה אל לימודים ויצירה [[אמנות חזותית|אמנותית]] ב[[ציור]] וב[[פיסול]]. עבודות הפיסול שלה מתארות זיכרונות ילדות ונעורים [[יהדות מזרח אירופה|במזרח אירופה]] בטרם השואה. לדברי וקס, היא רצתה לשמר את דמותם של היהודים "את אורח חייהם, את עיסוקיהם, את תלמידי החכמים, יהודים מתפללים, נשים מדליקות נרות, בעלי מקצועות שונים ודמויות יהודיות". במסיבת יום הולדתה המאה, מוקפת בחברים וידידים, אמרה וקס: "אני יהודיה בת אלפיים!".{{הערה|ראו: [[תקוה וינשטוק]], אוריגינלים של בגין, '''מעריב תל אביב''', י"ד בניסן תשנ"ב (17 באפריל 1992), עמ' 34 – 35.}}
|