תקנון בנדיקטוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגית: חזרות
שורה 118:
*'''פרק 32''', על רכוש המנזר וחפציו
 
*'''פרק 33, איסור מוחלט על רכוש פרטי''': את הפגם המוסרי שקשור בבעלות על רכוש יש לשרש מהמנזר. כך שלא יעז אדם לשמור לעצמו, לתת או לקבל דבר מה ללא אישורו של אב המנזר. איסור זה כולל [[ספר]]ים, לוח כתיבה, [[עט]], או כל חפץ אחר. זאת, היות שנזירים אינם האדונים אף על גופם ורצונותיהם. את הדרוש להם עליהם לבקש מאב המנזר ואסרואסור להם להחזיק בחפץ שהוא לא אישר להם להחזיקו. כל הטובין הם רכוש משותף. אם יימצא נזיר שנכנע לשחיתות חטאהחטא זוזה יוזהר פעם אחת, פעם נוספת ואם לא יתקן את דרכיו יישא בעונש.
 
*'''פרק 34, האם צריכים הכל לקבל את הנחוץ להם במידה שווה?''': במעשי השליחים כתוב "וינתן לכל איש ואיש די מחסורו" לכן יש לקחת בחשבון את חולשותיהם של אנשים, מי שזקוק לפחות צריך להודות לאלוהים על כך ולא להיות עצוב שקיבל פחות. מי שזקוק ליותר צריך להיות מודע לחולשתו. המטרה היא מניעת התמרמרות מכל סוג כי מי שיימצא מתמרמר ייענש.