אינטגרציה רציפה – הבדלי גרסאות

במקור CI יועדה לשימוש בשילוב עם [[בדיקות יחידה]] [[אוטומציה|אוטומטיות]] אשר נכתבות כחלק מ[[פיתוח מונחה-בדיקות]]. תחילה הרעיון היה להריץ בדיקות יחידה כדי לוודא שכולן עברו בהצלחה לפני הגשת הקוד החדש למוקד המרכזי (ביצוע commit ל-repository; ראו: [[ניהול גרסאות]]). פיתוחים מאוחרים יותר של השיטה הכניסו שימוש בשרתי (בניית תוכנה|בנייה) (build servers) אשר מריצים אוטומטית בדיקות יחידה מעת לעת או אפילו לאחר כל commit, ומדווחים על תוצאות הבדיקות ל[[מתכנת|מפתחים]]. השימוש בשרתי בנייה (אשר לא בהכרח מריצים בדיקות יחידה) היה בשימוש גם על ידי צוותי פיתוח שאינם עובדים בשיטת ב-extreme programming. כעת הרבה ארגונים אימצו את שיטת ה-CI מבלי לאמץ את כל יתר השיטות של XP.

בנוסף לבדיקות יחידה אוטומטיות, ארגונים אשר עובדים בשיטת ה-CI בדרך כלל משתמשים בשרת הבנייה על מנת ליישם תהליכים ''רציפים'' של [[בקרת איכות]] כללית – יחידות עבודה קטנות המיושמות לעתים קרובות. בנוסף להרצת בדיקות יחידה ובדיקות אינטגרציה, תהליכים כאלה מריצים בדיקות סטטיות ודינמיות נוספות, מודדים את ה[[ביצועי מחשב|ביצועים]], מפיקים דוקומנטציה מ[[קוד מקור|קוד המקור]] ומסייעים בביצוע [[בדיקות תוכנה]] ידניות. המטרה ביישום בקרת איכות רציפה כזאת היא שיפור איכות התוכנה ועל מנת לקצר אתוקיצור זמני האספקה שלה ללקוח (delivery), וזאת באמצעות החלפת השיטה המסורתית של יישום בקרת האיכות ''לאחר'' סיום הפיתוח. זה דומה מאוד לרעיון המקורי של ביצוע אינטגרציות תכופות על מנת להקל על תהליך האינטגרציה, אבל הפעם בהקשר של [[הבטחת איכות]].