דיני תאגידים – הבדלי גרסאות

בעיות נציג (כגון [[בעיית המנהל-סוכן]]) הן בעיות מרכזיות שדיני התאגידים מנסים לפתור באמצעות [[רגולציה]]. אספקט אחד הוא ניגוד עניינים בין בעלי המניות לבין ההנהלה. ההנהלה מנהלת את הנכסים שלא שייכים לה, והיא יכולה להפעיל כוחות כלכליים שיפגעו בבעלי [[מניה|המניות]] באופן המוביל לניגודי עניינים. לדוגמה, אם מצטבר בחברה [[רווח]], בעלי המניות ירצו [[דיבידנד|דיבידנדים]], אך ההנהלה יכולה להשקיע בהעלאת [[שכר]] או טובות הנאה אחרות.

 

 

בעיית נציג שלישית היא בין בעלי המניות לבין הנושים. בעלי מניות הם השולטים בחברה, יש להם כוח בהליך קבלת ההחלטות, בעוד שזכויות הנושים נקבעות בחוזה בלבד. לבעלי המניות יש אינטרס לנצל את חוסר הכח של נושים על ידי הגדלת הסיכון של הנכסים של החברה לצורך הגדלת הרווחיות. הנושים ינסו לקבוע מראש בחוזה שברגע שהחברה מפסיקה להיות חברה סולידית אז ההלוואה עומדת לפרעון מיידי, אבל יש חשש מתמיד של הנושים כי בעלי המניות ימצאו פרצות וינסו להעלות את הסיכון כמה שיותר, לדוגמה באמצעות [[מינוף פיננסי|מינוף]] פאסיבי.

==לקריאה נוספת==

*הדרה בר-מור, יעל אונגר, '''דיני חוזים''', האוניברסיטה הפתוחה. {{גוגל ספרים|68JkpoJr7HoC&|חלקי}}