אינטגרציה רציפה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סיום עבודה |
מ סקריפט החלפות (תאור, לעתים, להימנע, היווצרות) |
||
שורה 1:
{{ניווט בהנדסת תוכנה}}
ב[[הנדסת תוכנה]], '''Continuous integration''', בקיצור: '''CI''' ('''קונטיניוס אינטגריישן'''; בעברית: '''אינטגרציה רציפה''' או '''אינטגרציה מתמשכת''') היא שיטת עבודה בה כל סביבות הפיתוח עוברות מיזוג עם מוקד מרכזי משותף (repository או mainline באנגלית), כמה פעמים ביום (ראו: [[ניהול גרסאות]]). שיטת עבודה זו התגבשה לראשונה כחלק מ-[[Extreme Programming]]. המטרה הראשית של CI היא למנוע תקלות [[שילוב מערכות|אינטגרציה]], המכונות
במקור CI יועדה לשימוש בשילוב עם [[בדיקות יחידה]] [[אוטומציה|אוטומטיות]] אשר נכתבות כחלק מ[[פיתוח מונחה-בדיקות]]. תחילה הרעיון היה להריץ בדיקות יחידה כדי לוודא שכולן עברו בהצלחה לפני הגשת הקוד החדש למוקד המרכזי (ביצוע commit ל-repository). פיתוחים מאוחרים יותר של השיטה הכניסו שימוש ב[[שרת
בנוסף לבדיקות יחידה אוטומטיות, ארגונים אשר עובדים בשיטת ה-CI בדרך כלל משתמשים בשרת הבנייה על מנת ליישם תהליכים ''רציפים'' של [[בקרת איכות]] כללית – יחידות עבודה קטנות המיושמות לעתים קרובות. בנוסף להרצת בדיקות יחידה ובדיקות אינטגרציה, תהליכים כאלה מריצים בדיקות סטטיות ודינמיות נוספות, מודדים את ה[[ביצועי מחשב|ביצועים]], מפיקים דוקומנטציה מ[[קוד מקור|קוד המקור]] ומסייעים בביצוע [[בדיקות תוכנה]] ידניות. המטרה ביישום בקרת איכות רציפה כזאת היא שיפור איכות התוכנה וקיצור זמני האספקה שלה ללקוח (delivery), וזאת באמצעות החלפת השיטה המסורתית של יישום בקרת האיכות ''לאחר'' סיום הפיתוח. זה דומה מאוד לרעיון המקורי של ביצוע אינטגרציות תכופות על מנת להקל על תהליך האינטגרציה, אבל הפעם בהקשר של [[הבטחת איכות]].
שורה 8:
במסגרת אותה [[מתודולוגיית פיתוח תוכנה]] נכללת גם שיטת ה-[[continuous delivery]] (אספקה רציפה), אשר מרחיבה את שיטת ה-CI בכך שהיא מוודאת שהתוכנה כפי שהיא נמצאת ב-repository, תמיד נמצאת במצב שניתן לפרוס אותה אצל [[משתמש (מחשבים)|משתמשים]], ובכך הופכת את תהליך [[פריסת תוכנה|פריסת התוכנה]] למהיר ביותר.
==
כאשר מתכנת X ניגש להכניס שינויים בקוד, הוא מושך עותק של [[קוד מקור|קוד המקור]] העדכני מה-repository אל תחנת העבודה שלו. ככל שעובר הזמן ומפתחים אחרים מגישים את השינויים שהם ביצעו בקוד אל ה-repository, הקוד שנמצא אצל מתכנת X מפסיק בהדרגה לשקף את הקוד שנמצא ב-repository. לא רק שהקוד שנמצא ב-repository עשוי להשתנות, אלא גם יכולים להתווסף קוד, [[ספרייה (תכנות)|ספריות]] ומשאבים אחרים חדשים אשר יוצרים תלויות (dependencies) וקונפליקטים אפשריים.
ככל שעותק של הקוד (branch) נשאר checked out זמן רב יותר (נמצא בתחנת עבודה מסוימת מבלי שהוא הוגש חזרה ל-repository ביחד עם השינויים שבוצעו בו, או מבלי שנערכה בדיקה ועדכון
בסופו של דבר ה-repository יכול להפוך לכל כך שונה מהעותק שנמצא אצל המפתח, עד שיווצר המצב שלעתים מכונה merge hell או integration hell ("גיהנום המיזוג" או "גיהנום האינטגרציה"), בו הזמן הנדרש לצורך ביצוע אינטגרציה עולה על הזמן שלקח לעשות את השינויים המקוריים. במקרה הגרוע ביותר, יכול להיות שהמפתח יאלץ לזרוק את השינויים שהוא ביצע ולעשות את כל העבודה מחדש.
עבודה בשיטת ה-continuous integration דואגת לבצע אינטגרציות מוקדמות ותכופות על מנת
שיטת עבודה משלימה ל-CI דורשת מכל מתכנת לבצע [[בניית תוכנה|בנייה]] מלאה של הפרויקט, להריץ בדיקות יחידה (ושהן יעברו), לפני שהוא מגיש את העבודה שלו ל-repository. בדיקות אינטגרציה בדרך כלל מורצות אוטומטית על שרת ה-CI כאשר הוא מזהה שבוצע commit חדש. על המפתחים להתחיל את יום העבודה שלהם בעדכון הפרויקט שעל המחשב שלהם מה-repository, בצורה כזאת הם ישארו מעודכנים.
|