חברת ארנק – הבדלי גרסאות

חברת הארנק צוברת חלק מרווחי בעליה (שאינו משולם לו כמשכורת), שהינוומשלמת עליו [[מס חברות]], שהוא 24% מהרווחים, נכון ל־[[2011]]. שיעור מס זה הינוהוt כ־55% מתשלום ה[[מס שולי|מס השולי]] שהיה מוטל על בעליה כשכיר (שיעור המס השולי הוא כ־45%). באמצעות שימוש בחברת ארנק ישנה ירידה משמעותית בתשלומי [[ביטוח לאומי]], שכן הוא אינו חל על חברות. עם זאת, בעת משיכת רווחי החברה על ידי בעליה, ישנו תשלום [[מס דיבידנדים]] בסך 30% (לבעל שליטה מהותי, המחזיק יותר מ־10% מ[[מניה|מניות]] החברה). במידה ובעל החברה מושך בסיום השנה את כל רווחי החברה, שיעור המס המשולם על ידו במצטבר (דמי ביטוח לאומי ומס הכנסה על משכורת השכיר, מס חברות ומס דיבידנדים) אינו שונה מהותית משיעור המס שהיה משולם כשכיר או עצמאי (אך בחלוקה פנימית של המיסוי מרכיב דמי הביטוח הלאומי קטן משמעותית, ומנגד מרכיב מס ההכנסה גדל כנגדו). יתרונותיה של חברת הארנק באות לידי ביטוי במגוון דרכים לתכנוניל[[תכנון מס (כולל תכנוני מס אגרסיביים ובעייתים מבחינה חוקית)]] על מנת להפחית את שיעור תשלום המס המצטבר. זאת בניגוד למשכורת שכיר, שבה אין כמעט אפשרות לתכנונילתכנון מס.