קרב חרקוב השני – הבדלי גרסאות

'''קרב חרקוב השני''' נערך ב[[אביב]] [[1942]] במסגרת המאמץ ה[[סובייטי]] לגרש את ה[[ורמאכט|וורמאכט]] מאדמות ברית המועצות. על הצבא הגרמני פיקד בקרב [[פרידריך פאולוס]] ואילו על יחידות [[הצבא האדום]] פיקד [[סמיון טימושנקו]]. בקרב זה ספג הצבא האדום תבוסה צורמתצורבת, אשר פתחה לצבא הגרמני את הדרך דרומה לעבר ה[[קווקז]].

לאחר ניצחון ב[[קרב מוסקבה]] [[סטבקה]] הייתה בדעה שצריך להמשיך במתקפות גם באזורים נוספים של חזית הלחימה. במהלך סוף [[1941]] -אביב [[1942]] החלו לעבוד מפעלי תעשיה שפונו לאזור [[הרי אוראל]] ו[[סיביר]] וכמות התחמושת שהייתה מגיעמגיעה לחזית גדלה. בהתאם לכך, לשנת [[1942]] תוכננו פעולות התקפיות במספר אזורים. בהתאם לפקודת [[סטבקה]] מס' 130 מ-[[1 במאי]] [[1942]] "על הצבא האדום להגיע במהלך השנה לגירוש וורמאכטהוורמאכט משטח ברית המועצות".

לצורך המתקפה הוקמה מפקדה מיוחדת "כיוון הדרום מערבי" בפיקוד של [[סמיון טימושנקו]], מפקד המטה [[איוואן בגרמיאן]] ונציג ה[[סטבקה]] [[ניקיטה כרושצ'וב]]. תחת מפקדה זו פעלו כוחות של שנישתי חזיתות:

לנגדנגד כוחות הצבא האדום עמדה [[קבוצת ארמיות דרום]] בפיקוד [[פדור פון בוק]]. בגזרה הרלוונטית הוצבו יחידותהיחידות הבאות:

אומנם, [[הצבא האדום]] החל את מתקפתו כבר ב-[[12 במאי]]. התוכנית הייתה לכתר את הארמיה ה-6 הגרמנית באזור [[חרקוב]] ולשחרר את העיר. המתקפה הייתה די מוצלחת ולקראת [[17 במאי]] יחידות של [[הצבא האדום]] היו קרוביםקרובות לפרברי העיר.

בחלק הדרומי, הארמיות ה-6, ה-9 וה-57 הסובייטיות התקדמו בשניבשתי הגדות של [[סוורסקי דונץ]]. בחלק הצפוני של הלחימה הארמיה ה-28 הצליחה לפרוץ את קו ההגנה הגרמני ברוחב של 65 ק"מ והתקדמה לכיוון [[בלגורוד]].

לצד ההתקדמות האיטית הורגשה גם פסיביות של חלק מהיחידות של [[הצבא האדום]] והססנות של [[סמיון טימושנקו]] לנצל עתודות שריון שהיו ברשותו. כמו כן לא היה תאום בין מתקפותהמתקפות של שנישתי החזיתות שהיו תחת פיקודו הכולל. כתוצאה מכך, ה[[וורמאכט]] הצליח לסיים את התארגנותההתארגנות מחדש ולרכז את כוחות המחץ בכיווני מתקפת הנגד.

ב-[[17 במאי]] טנקים של [[אוואלד פון קלייסט]] תקפו את ארמיההארמיה ה-9 הסובייטית, פרצו את קו ההגנה שלה ולקראת [[23 במאי]] הםהיא כבר לא יכלויכלה לסגת מזרחה. [[סמיון טימושנקו]] פנה ל[[סטבקה]] עם בקשהבבקשה לתגבורת. ראש המטה הכללי החדש [[אלכסנדר ואסילבסקי]] ביקש אישור לנסיגת הכוחות, אך [[יוסף סטלין]] סירב לאשר את הנסיגה. במהלך [[18 במאי]] ואסילבסקי ביקש בפעם נוספת אישור לנסיגה, [[סמיון טימושנקו]] ו[[ניקיטה כרושצ'וב]] טענו שסכנותשהסכנות לא כה חמורות וסטלין לא אישר את הנסיגה. כתוצאה מכך, לקראת [[23 במאי]] רוב היחידות התוקפות של [[הצבא האדום]] כותרו.

החל מ-[[25 במאי]] החלה מתקפה של הכוח המכותר מזרחה במטרה לפרוץ את הכיתור, אומנם ללא הצלחה של ממש. למרות המאמץ הגדול רק כעשירית מהכוחות המכותרותהמכותרים הצליחו לפרוץ אותו. מפקדותמפקדים של הארמיות המכותרות וסגן מפקד החזית הדרום-מערבית נהרגו במהלך הקרבות.

[[איוואן בגרמיאן]] שהיה בין מתכנני המבצע טען בזיכרונותבזכרונות שכישלון המבצע היה תוצאה של פעולות לא נכונות של מפקדים בשטח ולא בעיה של תכנון המבצע.

כתוצאה מקריסת החזית הדרום-מערבית והחזית הדרומית ה[[וורמאכט]] היה יכול להתחיל במתקפה אסטרטגית בדרום במטרה להגיע ל[[קווקז]] וול[[וולגה]]. ב-[[23 ביולי]] [[רוסטוב על דון]] היההיתה בדיבידי ה[[נאצים]] וב-[[6 באוגוסט]] הם היו בפרברי [[קרב סטלינגרד|סטלינגרד]].