שיטת השקשוקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
שורה 14:
|קישור=
}}
'''שיטת השקשוקה''' הוא [[סרט תיעודי]], [[דוקו-אקטיביזם|דוקו אקטיביסטי]] [[ישראל|ישראלי]]י מ-[[2008]] שיצרו ה[[עיתונאי]] ואיש ה[[טלוויזיה]] [[מיקי רוזנטל]] והבמאי [[אילן עבודי]]. הסרט מתמקד בטענות על [[קשרי הון-שלטון]] בישראל דרך הצגת הקשרים בין המדינה לבין [[משפחת עופר]]. הסרט זכה ב[[פרס אופיר]] בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, כמו גם בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס התחקיר בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי לשנת [[2009]]‏‏{{הערה|{{ynet||הוכרזו הזוכים בפרסי הקולנוע הדוקומנטרי|3771884|3.9.2009|}}‏}}.
 
כבר בשלב הפקת הסרט הוגשה על ידי משפחת עופר תביעה נגד יוצריו ואף תחנת שידור ישראלית לא הסכימה במשך כשנה לשדרו. הסרט הוקרן ב[[סינמטק]]ים, באירועים וכנסים שונים, וב[[הכנסת|כנסת]]{{הערה|{{ynet|צבי לביא|האחים עופר: מוכנים להשתתף בדיון על הון ושלטון|3728792|9.6.2009|}}}}. ב-28 ביולי 2009, כשנה לאחר הקרנת הבכורה של הסרט, הוא שודר ב[[ערוץ 1]], ומיד לאחר הקרנתו שודר סרט תגובה מטעם [[החברה לישראל]] שבשליטת משפחת עופר. לבסוף, בפברואר 2010 הוסרה התביעה שהגישה משפחת עופר{{הערה|{{TheMarker1|הילה רז|הסדר בתביעה על "שיטת השקשוקה": עידן עופר ימשוך את התביעה - מיקי רוזנטל לא יתנצל|law/1.568298|15.2.2010}}}}.
שורה 25:
הסרט מציג גם את היחסים ההדוקים בין בכירים במגזר הציבורי והתקשורתי לבין האחים עופר, ידידות קרובה שמתגמלת את שני הצדדים. הסרט מראה כיצד נמנעים תחקירים על מקורבים לאחים עופר באמצעות אנשי מפתח כמו [[רפי גינת]], שבהיותו העורך הראשי של העיתון [[ידיעות אחרונות]] ניסה למנוע מעורך המוסף "7 ימים" דאז, [[ניר בכר]], מלפרסם תחקיר שחשף לראשונה את החשדות כי [[אלי לנדאו]] ניהל באופן לא תקין [[מכרז]] להובלת פחם בהיותו יו"ר חברת החשמל והיטה אותו לטובת חברת [[עופר אוניות]], גינת האשים את בכר בכך שבפרסום הכתבה הוא מבקש למנוע את מינוי לנדאו לתפקיד יו"ר מועצת [[רשות השידור]]. עוד הוסיף גינת, כך טען בכר, כי לדעתו מדובר ב"חרא של כתבה" וכי "אתם רוצים להפוך את לנדאו למושחת בכל מחיר"{{הערה|{{וואלה||ניר בכר עתר נגד פיטוריו|832113|27.12.2005|}}}}. בסופו של דבר, למרות התנגדותו התקיפה של גינת, פורסם התחקיר על אלי לנדאו, ובעקבותיו נפתחה חקירה נגד לנדאו בעניין{{הערה|{{ynet||מזוז החליט לפתוח בחקירה נגד אלי לנדאו|3168618|13.11.2005|}}}}. לטענת בכר, פרשה זו גרמה מאוחר יותר לפיטוריו בידי גינת{{הערה|{{הארץ||עורך "ידיעות אחרונות" רפי גינת פיטר את עורך מוסף "7 ימים", ניר בכר|658251|15.12.2005}}}}.
 
חלק מרכזי בסרט עוסק ב[[התרמה|תרומה]] של סמי עופר ל[[מוזיאון תל אביב לאמנות]] תמורת קריאת המוזיאון על שמו ועל שם רעייתו, ותמורת סעיפים הנותנים, לטענת הסרט, זכויות בעלות על מבנה המוזיאון למשפחת עופר (בעקבות הדיון הציבורי נסוגה [[עיריית תל אביב]] מהסכם זה).
 
הסרט מציג דו"ח של [[המשרד לאיכות הסביבה]] הטוען כי מפעלי האחים, כמו [[בז"ן]], מזהמים את הסביבה פי כמה וכמה מהמותר בחוק ואת ההשפעות השליליות שזיהום זה גורם. מיקי רוזנטל אף מתעמת בסרט עם בכירה ב[[האגודה למלחמה בסרטן|אגודה למלחמה בסרטן]] לאחר שהאגודה העניקה תעודת הוקרה לסמי עופר על תרומתו. הסרט עוסק גם בקשר השתיקה לכאורה לגבי בעלי הון. במהלך הסרט מנסים יוצריו למכור אותו לתחנות טלוויזיה ונתקלים בסירוב מוחלט וכן בקושי יוצא דופן כשמוגשת תביעה משפטית נגדם.
 
לגבי חברת הספנות [[צים]], שהליך מכירתה הוא המקור לשם הסרט, מציג הסרט את מחיר ה[[הפרטה]] של החברה באמצעות עדויות של עובדי מספנה על התנאים במספנות משפחת עופר, ככוח עבודה זול הממולא כיום בעיקר על ידי [[עובדים זרים]]. כמו כן הסרט מבקר את ההחלטה של "צים" המופרטת שלא לפעול ב[[נמל אילת]], החלטה שבעקבותיה ירד נפח העבודה בנמל באופן משמעותי.
 
על ציפיותיו למה שישתנה בעקבות הסרט אמר רוזנטל: