פיקה (אסלאם) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=משפט מוסלמי|ראו=[[פיקה (פירושונים)]]}}
<div class="mw-content-ltr"><div class="mw-content-ltr">טקסט מיושר לשמאל</div></div>
{{אסלאם}}
'''פיקה''' (ב[[ערבית]]: <big>'''الفقه'''</big>, תעתיק מדויק: פִקְה) הוא שם נרדף למשפט המוסלמי שנקרא גם בשם [[שריעה]]. באסלאם כשמשתמשים במושג [[שריעה]] הכוונה לדרכו של אללה ואילו הפיקה לעומת זאת מסביר כיצד ללכת בדרך הזו, הפיקה הוא הפרשנות של דרך אללה. חכם ההלכה ([[אל-פַקִיהְ]]) המוסלמי יכול לפרש את השריעה בהתאם למציאות החברתית והפוליטית הקיימת בזמנו או להתאים לזמנו חוקים מן השריעה שנראו בעיניו כבלתי ישימים. הפיקה הוא מנגנון חברתי וחוקי אשר התאים את השריעה לאורך הדורות לנסיבות הזמן והמציאות החברתית אשר משתנה מדור לדור.▼
'''פיקה''' (ב[[ערבית]]: <big>'''الفقه'''</big>, תעתיק מדויק: פִקְה) הוא המשפט [[איסלם|המוסלמי]], מקביל להלכה היהודית. הפיקה נועד להרחיב את ה[[שריעה]]- בעוד השריעה נתפסת כדרך אללה, הרי שהפיקה הוא ההסבר כיצד ללכת בדרך הזו, הפרשנות של דרך אללה. אל-פיקה עוסק בפרקטיקה של פולחן, מוסר וחברה באסלאם. חשיבות ההבחנה היא כי מוסכם כי הפיקה הוא תוצר של מחשבה של מלומדים ואינו נתפס כקדוש, ולכן יכולה להיות אי הסכמה לגבי פרטיו בין אסכולות שונות מבלי שהאסכולות האחרות תחשבנה ככופרות.
▲
==המקורות לפיקה==
המקור הראשי לפיקה הוא כמובן ה[[קוראן]]. בקוראן חוקים מפורטים רבים בתחומים שונים ומגוונים אך על פי האסלאם הקלאסי הקוראן אינו יכול להוות מקור בלעדי להכוונת חיי המאמין. לדוגמה, הקוראן מציין כי על המאמין לקיים תפילות יומיות ולצום במהלך חודש [[רמדאן|הרמדאן]], אך אינו מפרט כיצד יש לקיים חובות אלו במדויק. פירוט זה קיים במסורות ה[[חדית']]. על כן מסורות החדית' משמשים מקור נוסף ללימוד פיקה.
אך הקוראן והחדית' הם מתקופה מוקדמת של האיסלם, ועם הזמן עלו סוגיות ומצבים חדשים שלא ניתן להם מענה כלל במסורות אלו. כדי להתאים את החוקים למציאות המשתנה, לדוגמה ה[[איג'מע]], הוא הקונצנזוס של כלל הקהילה ומלומדיה. עם יצירת ה[[קודקס|קודקסים]] הרבים של החדית' לאורך [[המאה השמינית]] ו[[המאה התשיעית]], נוצרו סתירות רבות בין החוקים הרבים שנבעו מגורמים פוליטיים וחברתיים והאיג'מע סייע בקביעת הקאנון.
אף שיש טענה כי הפיקה הסתמך בעיקר על ארבעת המקורות האלה, הרי שבפועל הכירו חכמי ההלכה במקורות אחרים. החשובים שבהם היו [[שרע מן קבלנא]] וה[[מצלחה]]. שרע מן קבלנא התייחס לאימוץ חוקים בעיקר מה[[תנ"ך]]. בצורה כללית, אימוץ חוקים אלה לא היה באופן ישיר מתוך הספר עצמו אלא באמצעות מסורות שנכתבו ב[[ערבית]] והיו מיוחסות לתנ"ך. למשל נקבע [[עונש מוות]] על [[ניאוף]] בגלל שעונש כזה הוזכר בתנ"ך. בפועל מרבית החוקים שיוחסו לתנ"ך היו שונים מגרסת התנ"ך ויוחסו לתנ"ך במטרה להעניק תוקף סמכותי לחוקים החדשים.
| |||