מטה כמורה – הבדלי גרסאות

מקורו של השימוש במקל רועים כסמל דת החל ב[[מצרים העתיקה]]. [[פרעוני מצרים]] נהגו לשאת אותו וכן נמצאו פסלוני [[מיתולוגיה מצרית#רשימת אלי מצרים|אלים]] שנראים מחזיקיםהמחזיקים את המטה. הסמל התפשט בקרב תרבויות נוספות, וכך מתוארים גם ה[[אוגור]]ים ב[[רומא העתיקה]].

ב{{ה|כנסייה הקתולית}} ראש המטה הוא מעוגל והוא נישא בעת ה[[סקרמנט]] בידו השמאלית של איש הכמורה הבכיר ב[[כנסייה]]. על פי התקנות, עליו לכוון את העיקול כלפי הציבור וכן עליו לשאת את המטה בעת תהלוכות ובעת שהוא מברך אנשים. לעיתיםלעתים נותן הבישוף לנער שרת לשאת את המטה, אך עליו לשאתו בעזרת מטפחת, על מנת שלא לגעת בו בידיו החשופות. הבישוף מקבל את המטה בטקס ההסמכה שלו וכך גם [[אב מנזר]] או אם מנזר, כשהמטה מסמל את היותם מנהיגים את צאן מרעיתם. בכנסיות המזרח (דהיינו [[הכנסייה האורתודוקסית]], [[נצרות מזרחית קתולית|המזרחית הקתולית]] וה[[נצרות אוריינטלית|אוריינטלית]]) מעוצב ראש המטה לעיתיםלעתים בצורת [[צלב#סוגי צלבים שונים|צלב טאו]] או כארבעה ראשי נחשים המתעקלים ונפגשים במרכז. לעיתיםלעתים תלוי במרכז העיקול שבראש המטה תליון או דיסקית עם תמונת [[קדוש (נצרות)|קדוש]] עליו. במקרים אחרים מפוסלים שם סיפורים או דמויות מספרי הקודש, דמויות [[בעלי חיים]] או [[מפלצות וחיות אגדיות|יצורים אגדיים]]. מטה של בישוף או בעל דרגה גבוהה יותר יהיה עשוי בדרך כלל מכסף או מתכת יקרה אחרת, ואילו זה של אב מנזר יהיה עשוי לרוב מעץ. בעבר היתההייתה תלויה פיסת בד במקום שבו החזיקו את המטה, כדי ש[[לחות]] היד לא תפגע במטה ולא תספוג ממנו את הצבע. בהמשך, נעשה בד זה לחלק פחות מעשי ויותר אמנותי.

בשונה ממטה הכמורה הרגיל, ה[[אפיפיור]] נושא מטה מיוחד שבראשו צלב שנקרא "Ferula" (מ[[לטינית]]: מטה){{הערה|[http://www.vatican.va/news_services/liturgy/details/ns_lit_doc_20091117_ferula_en.html המטה האפיפיורי באתר הוותיקן]}}. המסורת של נשיאת מטה זה אינה עקבית. היו תקופות בהן לא נשאו אותו כלל והיו תקופות שהשתמשו בו רק באירועים מיוחדים. כמו כן, הוא מעוצב בצורות שונות, כגון צלב אפיפיורי בעל שלושה קווים מאוזנים בראשו, צלב שזרועותיו האופקיות מעוגלות מעט כלפי מטה, או תוספות של דמות [[ישו]]{{הערה|[http://annunciations.files.wordpress.com/2008/03/piusxii.jpg תמונות ארבעת האפיפיורים האחרונים עם מטות שונים]}}. כיום המטה הוא בעל צלב רגיל מזהב בראשו, אם כי האפיפיור משתמש לעיתיםלעתים גם בעיצובים אחרים.

ב[[הרלדיקה]] משמש מטה הכמורה כ[[מטען (הרלדיקה)|מטען]] ב[[שלט אצולה]] ומסמל בדרך כלל מקום שהיה בשלטון בישוף (כמו בסמל [[בזל]]). ב[[הרלדיקה כנסייתית]] הוא נוכח בסמלם של בישופים ואבות מנזר, כאשר בסמל בישוף פתח העיקול שבראש המטה פונה כלפי חוץ (או ימינה), ובסמלי אבות מנזר, העיקול הוא כלפי פנים (או שמאלה) והמטה מעוטר בפיסת בד. הסיבה שבגללה דווקא אבות מנזר הוסיפו את הבד היא כיוון שבעוד שבישוף יכול להשתמש ב[[כפפה|כפפות]] על מנת להימנע מלגעת במטה בעור חשוף, על אב מנזר חל איסור להשתמש בכפפות בשאתם את המטה{{הערה|[http://www.coaf.us/AspectsofHeraldry.pdf אספקטים בהרלדיקה עמ' 6]}} והם נאלצו להשתמש בבד. מכיוון שהצלב תופס בשלט האצולה את אותו תפקיד, נאסר ב-1969 השימוש במטה בסמליהם של בישופים קתולים וכיום הוא מופיע רק בסמלי אבות מנזר. ב{{ה|כנסייה האנגליקנית}} מופיעים לעיתיםלעתים קרובות שני מטות מוצלבים (בסאלטייר) מאחורי ה[[מגן (הרלדיקה)|מגן]], אם כי גם בסמלים שאינם אנגליים.