שוחט – הבדלי גרסאות

עד לפני כמאה שנים הרבנים עסקו בכל מלאכות הקודש. היו עורכים [[חופה וקידושין]] ונתינת [[גט]], ענו לשאלות בהלכה, מלו את בני הקהילה ושחטו עבורם, וחלקם אף עסק בכתיבת סת"ם. היו בעבר גם נשים שהחזיקו בידם תעודת שחיטה, ושחטו למשפחתן בעיקר. מבחינת ההלכה, אין כל מניעה לכך. היה גם נהוג שהשוחט בעצמו פקח שה[[זרוע לחיים וקיבה]] יועבר אל [[כהן]] מיוחס. ב[[תימן]], עקב מזג האוויר, מי שחפץ באוכל טרי נאלץ לשחוט מדי יום. כיוון שלעתים חיו בכפר אחד רק שתי משפחות יהודיות, נהפכה ידיעת מלאכת השחיטה להכרח לכל בעל משפחה. כך קרה, שכמעט כל נער שאך הגיע למצוות, שם לו למטרה ללמוד הלכות שחיטה. אבל ברוב [[אירופה]] לא היה כן, והיה [[שוחט]]ים מומחים, וכדי לעבוד כשוחט היה מוכרח לקבל "קבלה בשחיטה" מרב העיר. לפני [[השואה]] ב[[פולין]] ו[[ליטא]] היה יותר מ-3,500 שוחטים. גם לפני השואה היה [[ועד ראשי השוחטים דמדנית פולין וליטא]] שהוקם על ידי גדולי הרבנים ב[[פולין]] ו[[ליטא]] לשמור על השוחטים.{{הערה|היסטוריה השחיטה בפולין}}