דב גפונוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 10:
בעקבות תרגום היצירה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לתרגומי מופת,{{הערה|{{מעריב||פרס טשרניחובסקי יוענק מחר בתל-אביב|1969/06/23|01104}}}} אך לא הורשה לצאת מ[[ברית המועצות]] כדי לקבלו. למרות זאת, התרגום עורר הדים בגאורגיה. העיתונות לא יכלה לוותר על התפארות בתרגום תרבותם ברחבי העולם ודיווחה בהרחבה על התרגום. בעקבות הפרסום, הפך גפונוב לסמל בעיני הציונים במדינה ועורר [[יהדות גאורגיה|יהודים]] רבים לעלייה. ב[[כותאיסי]] הוקם אתר הנצחה על שמו ברחוב שנקרא אף הוא על שמו.
 
גפונוב נמנה עם מנסחי [[מכתב 18 המשפחות|המכתב ששלחו 18 פעילי עלייה מגאורגיה]] בשנת [[1969]], ביחד עם כמה מראשי המשפחות ל[[גולדה מאיר]] ולוועדת זכויות האדם של ה[[או"ם]]. המכתב, בשל פרסומו ברחבי העולם, גרם לשליטי [[ברית המועצות]] לאפשר את עליית [[יהדות גאורגיה|יהודי גאורגיה]] ל[[ישראל]], מה שהיה הסדק הראשון בהתנגדות הסובייטית ליציאה מהמדינה. יחסיו של גפונוב, שהיה יליד קרים וממוצא [[אשכנזים|אשכנזי]], עם היהודים המקומיים לא תמיד היו חמים.{{הערה|1={{PDF}} גרשון בן אורן, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000944 דב גפונוב ויהודי גרוּזיה], פעמים 24 תשמ"ה עמ' 148-153}}.
 
בחודשים שלאחר שליחת המכתב התדרדר מצבו הרפואי, והוא אושפז. בעקבות אבחון שגוי מצבו התדרדר עוד יותר, וניתוח שנעשה לו לבסוף נכשל גם כן. בעודו חולה, קיבלו הוא ואמו היתר יציאה, והוא הוטס לישראל כשהוא שוכב באלונקה. בישראל הוא אושפז ב[[בית חולים תל השומר]], שם שהה חסר תנועה ודיבור במשך כשנה. בקיץ [[1972]] נפטר. הוא נטמן בבית העלמין בקריית שאול.
שורה 21:
 
גפונוב הקפיד לשמור על מקוריות השיר מהבחינה התוכנית ומהבחינה האמנותית כאחת. כן הקפיד לשמור על המשקל המקורי, ומאפיינים אחרים, כמו מילה [[מלעיל]]ית במרכז כל שורה ומשחקי [[הד]] ו[[מצלול (ספרות)|מצלול]]. יחד עם זאת, הוא קשר את היצירה ל[[תרבות]] העברית על ידי שילוב יסודות מן ה[[מקרא]] ומשירת [[ימי הביניים]].
התרגום יצא לאור במרץ [[1969]].{{הערה|1={{מעריב||עוטה עור הנמר - בעברית|1969/03/24|00710}}}}.
 
שלונסקי העיד על התרגום כי: