מרד עוראבי – הבדלי גרסאות

[[טורקית עות'מאנית|טורקית]] הייתה עדיין השפה הרשמית הנהוגה בצבא, וקצינים טורקיםעות'מאניים הועדפו וקודמו לעומת קצינים מצרים. בקבינט של החדיו תאופיק, כל החברים היו צ'רקסים טורקים ואף לא אחד מצרי. המשבר הכלכלי הגובר באוצר המדינה אילץ את החדיו לקצץ בצורה דרסטית בשורות הצבא. מסדר גודל של 94,000 חיילים ב-[[1874]], צומצם הצבא לסדר גודל של 36,000 חיילים ב-[[1879]], כשהתוכנית הייתה לקצץ אותו אפילו יותר; צעד דרסטי זה הביא למובטלים רבים. בנוסף לכך, הקרבות הרי האסון והתבוסה המשפילה ב[[אתיופיה]], במהלך [[מלחמת אתיופיה-מצרים]] בשנים [[1875]]-[[1876]], הכעיסו את הקצינים; כוונתו של [[איסמעיל פאשה]] במלחמה זו הייתה ליצור אימפריה שתקיף את כל נהר ה[[נילוס]], שחלק גדול ממנו נמצא באתיופיה, והקצינים חשו שזו הייתה מלחמה מיותרת וטיפשית. בנוסף לכך, רוב המפקדים במלחמה זו היו קצינים אמריקנים ואירופאייםואירופיים שפאשא הביא, ודבר זה גרם למרמור גדול וכן להאשמות שהתבוסה נגרמה בגללם.

מודעות ציבורית התפתחה גם היא במצרים באותה תקופה, ההשכלה התפשטה, ויותר ויותר עיתונים יצאו לאור בשנות ה-70 וה-80 (של המאה ה-19), כמו למשל העיתון רב-ההשפעה "אבו נאדארה" (أبو نظارة; מילולית: "בעל המשקפיים"). עיתון זה, שנדפס על ידי [[יעקוב צנוע]], עיתונאי יהודי ממוצא מצרי ואיטלקי, היה עיתון סאטירי-פוליטי שלעתים קרובות לעג להשפעה האירופאית על מצרים. הדפסת העיתון הרגיזה מאוד את השלטונות כמו גם את האירופאים, כיוון שהייתה בו עדיפות ברורה לרפורמיסטים ולגורמים מהפכניים. לעיתון הייתה תפוצה רחבה, שלא כמו לעיתונים אחרים, מכיוון שהיה כתוב ב[[ערבית מצרית]] ולא בערבית קלאסית, דבר שאיפשר להמון הרחב - ולא רק לשכבה המשכילה - להבין את הסאטירה הפוליטית. יעקב צנוע טען שהעיתון שלו הגיע לתפוצה של 10,000 עותקים; זוהיזהו כמותמספר גדולהגדול יחסית לימים ההם{{הערה|1=תומאס מאייר (1988; Mayer, Thomas) בספרו "The Changing Past: Egyptian Historiography of the Urabi Revolt, 1882-1983", בהוצאת אוניברסיטת פלורידה.}}.

[[אחמד עוראבי]] היה קצין מצרי, מפקד [[גדוד]] בצבא המצרי. במהלך שירותו הצבאי אימץ השקפה לאומנית, שהתחזקה בעקבות מלחמת אתיופיה-מצרים, ובשנת [[1879]] הוא הקים את המפלגה הלאומנית המצרית.