מרד עוראבי – הבדלי גרסאות

[[נצרות קופטית|הנוצרים הקופטים]] נחלקו: השיוך והקרבה שלהם לאירופאים הכעיסו רבים ולעתים הם נהפכו למטרות, אך היריבות העמוקה בינם לבין [[הכנסייה הסורית אורתודוקסית|הנוצרים הסורים]] הניעה רבים מהם לחבור למהפכנים המצרים. [[פטריארך אלכסנדריה|הפטריארך הקופטי]] הביע את תמיכתו במורדים, כשנשאל על כך בזמן שהמרד הגיע לשיאו, אך לאחר מכן טען שלחצו עליו לומר כן. עוראבי ושאר המנהיגים שלמנהיגי המרד שהכירו בכך שהקופטים הם בעלי ברית פוטנציאליים, פעלו למניעת פגיעה בהם, אך לא תמיד הצליחו.

החלו מאמצים שלמצד שני הצדדים לקבלת תמיכה מהסולטאן, [[עבדול חמיד השני]]. הח'דיו תופיק קרא לסולטאן לדכא את המרד, אבל [[השער הנשגב]] היסס לשלוח גדודי צבא כנגדנגד מוסלמים שחטאם הוא ההתנגדות להשפעה נוצרית קולוניאלית זרה. עוראבי ביקש מהסולטאן להדיח את תופיק, אך גם לגבי זה היסס הסולטאן.

באחר הצהריים של ה-11 ביוני 1882, המהפכה הפוליטית התפוצצה לכדי אלימות ברחובות [[אלכסנדריה]]. פורעים תקפו בתי עסק [[יוון|יווניםיווניים]], [[מלטה|מלטזיםמלטזיים]] ו[[איטליה|איטלקיםאיטלקיים]], וקרבות רחוב פרצו. הסיבות האמיתיות לפרוץ המהומות האלימות אינן ידועות; הן הח'דיו והן עוראבי החליפו האשמות הדדיות לגבי התחלת המהומות, אך אין הוכחה לאף אחד מן הצדדים.

[[תמונה:Alexandria after bombardment.jpg|ממוזער|שמאל|250px|תצלום של [[אלכסנדריה]] לאחר ההפגזה והשריפות שפרצו בעקבותיה בין ה-11 ל-13 ביולי 1882.]]

כאשר חיל המצב המצרי של אלכסנדריה המשיך להחזיק בסוללות ההגנה שבחוף, נשלח [[אולטימטום]] מהבריטים, התובע שהכוחות שבסוללות יפורקו מנשקם, אחרת העיר תופגז. המצרים התעלמו מהאולטימטום, והצי הבריטי בפיקודו של [[באוצ'מפ סיימור|האדמירל סיימור]] הפגיז את העיר, והסוללות המצריות השיבו באש. הצי הצרפתי, שהיה גם הוא מחוץ לאלכסנדריה, לא הסכים לקחת חלק במתקפה הבריטית. לאחר מכן ניסו כוחות גדולים של הצי הבריטי לכבוש את העיר, ואף על פי שהם נתקלושנתקלו בהתנגדות חזקה מצד המצרים, הם הצליחו בסופו של דבר לכבוש את העיר והניסו את הצבא המצרי.

כשהמהומות התפשטו ברחבי מצרים, [[בית הנבחרים הבריטי]] הצביע לטובת מעורבות גדולה יותר בנעשה במצרים. בספטמבר של אותה השנה נחת צבא בריטי ב[[תעלת סואץ]], זאת לאחר נסיוןניסיון כושל של הצי הבריטי להתקדם מאלכסנדריה ל[[קהיר]], שהסתיים בתבוסה ב[[קרב כפר אל-דאוואר]]. הסיבות למוטיבציה של הבריטים להתערב במצרים עדיין נתונותשנויות לוויכוחיםבמחלוקת. הבריטים חששו בעיקר מכך שעוראבי ישתמט מתשלום החוב העצום של מצרים, וכן מכך שישתלט כל תעלת סואץ.

ב-[[13 בספטמבר]] [[1882]] הביסו הכוחות הבריטיםהבריטיים את צבאו של עוראבי ב[[קרב תל אל-כביר]]. עוראבי עצמו נעצר וגורש לציילון (כיום [[סרי לנקה]]).

יוזמת ההתערבות הבריטית תוכננה להיות לתקופה קצרה, אך למעשה נמשכה עד ל-[[1954]]. הן הבריטים והן ממשלת הח'דיו השתדלו להוקיע את עוראבי כבוגד ואת ההתקוממות כמרד צבאי גרידא בעזרת מערכות התקשורת והחינוך של המדינה, אך בקרב הציבור הרחב נותר עוראבי דמות פופולרית.