פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים, לפני 6 שנים
מ
חברה יכולה שיהיו בהון המניות שלה מניות מסוגים שונים.<ref>סע' 285 לחוק החברות.</ref> ניתן לרשום ולהקצות מניות רגילות, מניות בכורה, מניות יסוד, מניות מדינה מיוחדות, מניות נדחות וסוגים רבים אחרים. סוגי מניה חדשים יכולים להיווצר בידי כל אדם הכותב [[תקנון חברה|תקנון]] חברה. כידוע, מניה היא "אגד של זכויות בחברה הנקבעות בדין ובתקנון".<ref>סע' 1 לחוק החברות.</ref> שלוש הזכויות העיקריות של בעל מניה הן: זכות ההצבעה, הזכות לקבל דיווידנד והזכות לקבל חלק מעודף נכסי החברה בפירוק. אם כן, ההבדל בין סוגי המניות מתבטא בשוני בזכויות ובחובות הצמודות לכל מניה. הקביעות הללו נעשות, כאמור, בתקנון החברה, מסמך הנחתם ראשית עם יסוד החברה ולאחר מכן ניתן לשינוי בהצבעת רוב מכלל בעלי המניות (האסיפה הכללית).
 
באורח זה, ניתן לקיים דרגות (classes) של מניות, שיש להן אותו אופי של זכויות וחובות אך ב''כמות'' שונה. למשל, נקבע שמניה מסוג א' היא בעלת ערך נקוב של 5 ש"ח ומניה מסוג ב' היא בעלת ערך נקוב של 1 ש"ח. זכויות ההצבעה והזכויות הכלכליות הצמודות למניה מסוג א' יהיו גדולות פי חמשחמישה. לבעל מניה כזו יהיו 5 קולות באסיפה הכללית והוא יקבל דיווידנד פי 5 מבעל מניה סוג ב'; זאת בתמורה לכך ששילם (בדרך כלל) מחיר גבוה פי 5 כשרכש את המניה. ניתן לבצע זאת גם עם מניות ללא ערך נקוב, על ידי הגדרה שהמניה ה"גדולה" שווה מספר מסוים של מניות "קטנות". לדוגמה, לחברת [[ברקשייר האת'וויי|Berkshire Hathaway]] יש שתי דרגות של מניות. Class A נסחרת במחיר גבוה ובעלת זכויות פי 1,500 מ-Class B. ניתן להמיר מניה מדרגה A ל-1,500 מניות מדרגה B, אך הפעולה ההפוכה אינה אפשרית. זו דוגמה לחופש ה[[חוזים]] בעיצוב הון המניות של חברה.
 
בפרקטיקה, בישראל, מרבית החברות הנסחרות בבורסה מחלקות את הונן לסוג אחד בלבד של מניות, המכונות בדרך כלל "מניות רגילות". דבר זה נובע ממספר סיבות: רצון להקטין עלויות ולפשט את מבנה ההון ואת הניהול הפיננסי-משפטי של חברה; העובדה שמכשירים כגון "מניות נדחות" נתפשים במידה רבה כשריד של העבר; וחשוב מכל, הוראת סע' 46ב ל[http://www.nevo.co.il/law_html/law01/308_001.htm חוק ניירות ערך] הקובעת שהבורסה תרשום למסחר רק חברה שבהון המניות שלה יש סוג אחד של מניות, ואותו סוג מקנה זכויות הצבעה. הוראת חוק זו מיועדת לקדם את הדמוקרטיה התאגידית ואת ההשפעה של בעלי מניות מן הציבור על ענייני החברה. עם זאת, יש לציין כי מרבית בעלי המניות הקטנים רוכשים אותן למען הזכויות הכלכליות ונוטים פחות לעשות שימוש בזכות ההצבעה.