אהרן בכר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ העברת תבנית לפרק המתאים
ט-בוט-זרם (שיחה | תרומות)
מ קישורים לתבנית
שורה 27:
"אביר מסדר מכונת הכתיבה", כך הגדיר אהרן בכר את עצמו. הוא היה מהראשונים שיצרו את ז'אנר הכתיבה העיתונאית העכשווית, בה נעשה שימוש עד עצם היום הזה. הוא היה מהכותבים הראשונים שהשתמש בסלנג ובשפתו של האיש ברחוב, בניגוד לכתיבה שהייתה נהוגה בעיתונות עד אז: שפה שמרנית, מכובדת, מאופקת ומרוחקת משפתו של הקורא הממוצע. אהרן בכר הוכיח את מה שטען עורך העיתון, [[דב יודקובסקי]]: שניתן לכתוב אל העם, בלשון העם, ועדיין להיות שנון, מקורי ונוגע ללב. אהרן בכר נמנה עם אלה שבזכותם, עלה "ידיעות אחרונות" על המסלול שהפך אותו ל'עיתון של המדינה'{{מקור}}.
 
"אהרן בכר היה מגדולי העיתונאים של תקופתו", כתב עליו אתר ynet{{כ}}{{הערה|[http://www.{{ynet.co.il/articles/0,7340,L-|על הכתבה|שש אחרי המלחמה|3818013,00.html|10 אתרבדצמבר ynet]2009|}}}}. הוא היה ליברלי ורדיקלי בדעותיו הפוליטיות משחר נעוריו. ההתנסות הראשונה שלו בכתיבה הייתה בגיל 16 כאשר פרסם מענה חריף למאמר של משה סנה באחד העיתונים המפלגתיים. לאחר שירותו הצבאי החל לכתוב בשבועון "[[העולם הזה]]". את השבועון עזב בטריקת דלת, שהניבה את הספר פרי עטו "הנדון: אורי אבנרי", (הוצאת יפעת, 1968). ביקורת על פעילותו של [[אורי אבנרי]], הבעלים והעורך הראשי, אותו העריץ ותעב בעת ובעונה אחת.
 
את הקריירה שלו ב'ידיעות אחרונות' החל בשנת [[1969]], ככתב שטח לא מוצלח במיוחד. הפריצה הגדולה שלו אירעה כאשר החליף את הכתב לענייני משפט שיצא לחופשה. אהרן בכר בחר להביא לעיתון סיפורים מבית המשפט, שהזכירו לכול את [[דיימון ראניון]] האמריקאי. התוצאה הניבה את המדור הפופולרי "מאזני צדק" ואת הז'ארגון העיתונאי החדש. "מאזני צדק" הביא סיפורים אנושיים, מצחיקים ונוגעים ללב על עבריינים קטנים, כייסים וגנבים, שעמדו מול כס המשפט וביקשו את רחמיו. "אבא שלי שיכור ואמא שלי זונה" טענו לקולת העונש, שימש מאז ועד היום מטבע לשונית אותה טבע אהרן בכר.