אהרן בכר – הבדלי גרסאות

"אביר מסדר מכונת הכתיבה", כך הגדיר אהרן בכר את עצמו. הוא היה מהראשונים שיצרו את ז'אנר הכתיבה העיתונאית העכשווית, בה נעשה שימוש עד עצם היום הזה. הוא היה מהכותבים הראשונים שהשתמש בסלנג ובשפתו של האיש ברחוב, בניגוד לכתיבה שהייתה נהוגה בעיתונות עד אז: שפה שמרנית, מכובדת, מאופקת ומרוחקת משפתו של הקורא הממוצע. אהרן בכר הוכיח את מה שטען עורך העיתון, [[דב יודקובסקי]]: שניתן לכתוב אל העם, בלשון העם, ועדיין להיות שנון, מקורי ונוגע ללב. אהרן בכר נמנה עם אלה שבזכותם, עלה "ידיעות אחרונות" על המסלול שהפך אותו ל'עיתון של המדינה'{{מקור}}.

 

 

את הקריירה שלו ב'ידיעות אחרונות' החל בשנת [[1969]], ככתב שטח לא מוצלח במיוחד. הפריצה הגדולה שלו אירעה כאשר החליף את הכתב לענייני משפט שיצא לחופשה. אהרן בכר בחר להביא לעיתון סיפורים מבית המשפט, שהזכירו לכול את [[דיימון ראניון]] האמריקאי. התוצאה הניבה את המדור הפופולרי "מאזני צדק" ואת הז'ארגון העיתונאי החדש. "מאזני צדק" הביא סיפורים אנושיים, מצחיקים ונוגעים ללב על עבריינים קטנים, כייסים וגנבים, שעמדו מול כס המשפט וביקשו את רחמיו. "אבא שלי שיכור ואמא שלי זונה" טענו לקולת העונש, שימש מאז ועד היום מטבע לשונית אותה טבע אהרן בכר.