אנטישמיות בימי המוות השחור – הבדלי גרסאות

'''אנטישמיות בימי המוות השחור''' – מגפת ה[[דבר (מחלה)|דבר]] המכונה [[המוות השחור]], אשר התפשטה ב[[אירופה]] באמצע [[המאה ה-14]], קטלה למעלה משליש מאוכלוסיית היבשת. במצוקתם ובאסונם הפנו לעיתים ה[[נוצרים]] באירופה, בראש ובראשונה ב[[גרמניה]] ובסביבתה, אצבע מאשימה לעבר ה[[יהודים]] ואלו נטבחו בהמוניהם, בעיקר בשנים ק"ח-ק"ט ([[1348]]). הגירתם מאימת הרציחות יצרה את הבסיס לקהילות מזרח אירופה, בעיקר פולין, שבה היהודים קיבלו את הגנת שליטה [[קז'ימייז' השלישי, מלך פולין]], ושבה היו מעט תושבים יהודים ללא רקע לאותה אנטישמיות, שכן מגפת [[המוות השחור]] פסחה על פולין.

==האנטישמיותהעלילה ומקורה==

היהודיםעלילת הרעלת הבארות התפתחה במאה ה-12 בגרמניה ועלתה על פני השטח מפעם לפעם. לאחר התפרצות המגפה, ובעיקר לאחר התבררות ממדיה האדירים, הואשמו היהודים בכך שהרעילו את ה[[באר מים|באר]]ות ובכך גרמו לפריצת ה[[מגפה]]. האשמה זו חוזקה בעדויות שנגבו מיהודים שהודו, לאחר עינויים קשים, בכך שזיהמו את מקורות המים משנאתם לנוצרים. כמה מהם סיפרו אף שההרעלה היא חלק מקנוניה שרוקם ארגון יהודי שמרכזו בעיר [[טולדו]] ומטרתו כינון שלטון יהודי כלל עולמי. היו שטענו כי הם מוענשים בידי האל, בשל כך שהם נותנים מחסה בקרבם ליהודים שנואי האל.

עיקר הרדיפות היו ב[[צרפת]], [[שווייץ]] ו[[גרמניה]]. לאחר שיהודים אולצו להודות בעינויים בהרעלת הבארות, ההמון האמין שאלו הם פני הדברים. היהודיםבקהילת [[בזל]] שמנתה כמה מאות יהודים, נשרפו למוות בכל בני הקהילה, בתוך בניין עץ שנבנה במיוחד לצורך זה{{הערה|[[בזלברברה טוכמן]], '''ראי רחוק:המאה ה-14 הרת הפרענויות''', [[הוצאת דביר]], תל אביב, תשנ"ה, 1995, עמ' 123.}}. ב[[שטרסבורג]] הם נשרפו בבית הקברות שלהם, והוחלט לגרשם משם למשך מאה שנה. בכל הערים שעל נהר ה[[ריין]] נשרפו יהודים למוות ולעיתים, כמו במקרה של קהילת [[פרנקפורט דמיין]], הקדימו היהודים והעלו את עצמם באש, כדי לא ליפול בידי הנוצרים. ב[[מיינץ]], התאגדו היהודים כדי להגן על עצמם, אספו נשק והצליחו להרוג 200 אנשים מן האספסוף שבא להורגם. בסופו של דבר, הצליחו תושבי העיר הנוצרים להכניע את היהודים וטבחו בהם בהמונים. אלו ששרדו, העלו את עצמם באש בבתיהם. ההערכה היא כי ב-24 באוגוסט 1349, מתו כ-6000 יהודים במיינץ{{הערה|שם, עמוד 125.}}.

* "'''קדיש''' השפעתו על היהדות" מאת [[לאון צ'ארני]] ו[[שאול מייזליש]], "'''קדיש''' השפעתו על היהדות" עמודים 39-20.