בית דין לממונות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←רקע: - 'איסור' זה הוא פועל יוצא של תפיסה דתית שאינה מוסכמת |
|||
שורה 6:
בישראל מוקנת על פי חוק סמכות השיפוט ל[[בית משפט]], באמצעותו יכול תובע לכוף על נתבע בעל כורחו את ההתדיינות ביניהם, הנעשית על פי [[שיטת המשפט הישראלית]]. לצד מערכת בתי המשפט קיימים מוסדות בוררות שונים, שקיומם מתאפשר מכח חוק הבוררות, המאפשר לצדדים לסכסוך ממוני להתדיין בפני בורר המוסכם על שני הצדדים. על פי החוק, הבורר מחויב לעשות את תפקידו בנאמנות, אך אינו מחויב דווקא לשיטת המשפט הישראלית או לחוק הישראלי. לצד מספר עקרונות אותם קובע החוק לבוררות תקינה, ניתן גם תוקף ויכולת אכיפה לפסקי דין שהוצאו במסגרת הליך בוררות תקין.
היות ושיטת המשפט הישראלית אינה חופפת לשיטת המשפט העברי, מאפשרים בתי הדין לממונות התדיינות בעלת תוקף בסכסוכים ממוניים לתובע ונתבע הפועלים לפי שיטת המשפט העברי. קהל היעד של בתי הדין לממונות הינו בעיקר הציבור הדתי והחרדי, הפונה לבתי הדין בעיקר בשל
גם בתי הדין עצמם מעדיפים את מוסד הבוררות על פני דין בכפייה מנימוקים הלכתיים, כדוגמת אי־היכולת לכפייה כאשר הדיינים אינם [[סמיכה|סמוכים]], ועקב חוסר במסורת שיפוטית הנוגע לשיפוט בכפייה ועל פי עקרונות [[דין תורה]].
|