עונש מוות – הבדלי גרסאות

 

==עונש המוות בישראל==

 

חריג לעניין זה היה שוטר עברי בתקופת המנדט, [[מרדכי שוורץ]], שהורשע בשנת [[1938]] ברצח שותפו הערבי לאוהל. בעת חקירתו במשטרה ובמהלך משפטו טען שוורץ כי הייתה זאת תאונה, אך התביעה טענה כי בקש לנקום את מותם של יהודים בידי ערבים בזמן המאורעות ובמיוחד את מותם של דניאל סטניצקי ואיסר טנקוס ממושב כרכור ב-[[30 ביולי]] [[1937]]. גרסתו לא נתקבלה על דעת השופטים ושוורץ נדון למוות והוצא להורג.

עד לשנת [[1954]] חל במדינת ישראל עונש מוות מכח [[פקודת החוק הפלילי]], 1936, המנדטורית אשר המשיכה לחול בישראל על פי [[פקודת סדרי השלטון והמשפט]], התש"ח-1948, שבה נקבע המשך תחולתם של חוקי המנדט הבריטי, כל עוד לא הוחלפו בחוקים ישראליים.

 

 

ב-[[1952]] נידון למוות [[קאפו]] יהודי בשם יחזקאל אינגסטר אשר הורשע במעשי [[פשע נגד האנושות]] והתעללות בעצירים יהודים.{{הערה|{{דבר||פסק דין מוות ראשון נגד קאפו|1952/01/06|00410}}}} אינגסטר היה הראשון שנידון למוות על פי [[חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם]]. עונש זה בוטל בערעור לבית המשפט העליון.

נאשמים נוספים נידונו למוות בגין עבירות פליליות אך עונשם לא יצא אל הפועל לאור המתנה לכנסת להחלטתה בדבר החקיקה הראויה.{{הערה|{{מעריב|[[שאול רוזנפלד]]|שבעה הלובשים אדומים|1950/07/25|00306}}}} כבר בדצמבר 48 הוחלט שפסקי דין מוות יעוכבו עד להחלטה עקרונית של מועצת המדינה.

 

 

ב-[[16 בינואר]] [[1954]] חוקקה [[הכנסת]] את החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח), התשי"ד-<ref>ליטל לוין, "[http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1189247 היום לפני 56 שנה / הנידונים למוות הסירו את בגדיהם האדומים]", "הארץ", 16.2.2010</ref>1954. החוק התקבל לאחר דיונים ממושכים בכנסת, שנערכו שלא על בסיס מפלגתי, כאשר נימוקי הביטול היו מבוססים על המסורת ה[[יהדות|יהודית]], על שיקולי מוסר כלל אנושיים ועל מיעוט ההרתעה שבעונש המוות. עד לביטול עונש המוות על רצח, כל עוד התנהל דיון ציבורי והליכי חקיקה לביטולו, עוכב ביצוע גזר דין המוות שהוטל בפרק זמן זה על פחות מעשרה מורשעים.

 

* [[בגידה]] במדינת ישראל. בחוק הישראלי, מעשה לא נחשב לבגידה (או אף לעבירה) אם נעשה בתום לב (לפי סעיף 94 בחוק העונשין), וכמו כן, עונש המוות מוטל רק אם המעשים נעשו בתקופה של פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה (לפי סעיף 96 בחוק). במגבלות אלה, על פעולות הבגידה הבאות מוטל עונש מוות:

** חרחור [[מלחמה]] - ביצוע מעשה המביא בכוונה תחילה לידי פעולה צבאית נגד ישראל, כדי לסייע לאויביה (סעיף 98 בחוק העונשין).

** סיוע לאויב במלחמה - ביצוע מעשה המסייע בכוונה תחילה לאויב של ישראל במלחמתו נגדה (סעיף 99 בחוק העונשין).

 

 

בתי משפט צבאיים דנו למוות [[מחבל]]ים אך פסקי הדין הומתקו על ידי הרמטכ"ל. הראשונים{{הערה|{{דבר|י. דנדור עו"ד|פסק דין מוות ראשון|1956/04/11|00216}}}} היו שלושה אנשי [[פדאיון]] שנתפסו בתקריות שונות ב-[[1956]] ועונשם הומתק ב-[[1957]]{{הערה|{{מעריב|שאול הון|הומתק דין מוות של 3 פדאין|1957/05/02|00109}}}}, [[מחמוד חיג'אזי]] שהורשע בשנת [[1966]] בהסתננות ונשיאת נשק. הנאשם ערער ל[[בית הדין הצבאי לערעורים]] שפסק על ניהול משפט חדש, בו נגזרו על המחבל 30 שנות מאסר. הוא שוחרר בשנת [[1972]] כנגד השבתו לישראל של שומר מ[[מטולה]] [[חטיפת שמואל רוזנווסר|שנחטף]] על ידי מחבלים ל[[לבנון]]. בשנת 2003 דרשה התביעה הצבאית הטלת עונש מוות על ראאד שייח', שוטר פלסטיני שהורשע במעורבות ברצח שני חיילי המילואים הישראלים בלינץ' ברמאללה, בשנת 2000, אך כיון שלשם כך דרושה הכרעה פה אחד, ואחת השופטות התנגדה, הושתו עליו לבסוף שני מאסרי עולם. מאז, נמנעת התביעה הצבאית מלדרוש עונש מוות למחבלים.{{הערה|{{ערוץ7|ניר הר-זהב|התביעה לא תבקש עונש מוות|226841|4 באוקטובר 2011}}}}