הבדלים בין גרסאות בדף "סוגי טנקים"

הוסרו 33 בתים ,  לפני 7 שנים
אין תקציר עריכה
מ (הוספת תבניות {{עוגן}} לצורך קישור מערכי ורשימות טנקים.)
'''טנק''' הוא רכב קרבי משוריין כבד החמוש בדרך כלל בתותח ומקלעים. ה[[טנק|טנקים]]ים התפתחו בתחילת [[המאה ה-20]] ונשארו חלק אינטגרלי מ[[שדה קרב|שדה הקרב]] עד היום.
[[קובץ:MerkavaMk4 ZE001m.jpg|ממוזער|250px|[[מרכבה סימן 4]] - [[טנק]] מערכה מודרני]]
 
ב[[מלחמת העולם הראשונה]], הטנקים הראשונים תוכננו כדי לפרוץ דרך השוחות ולתמוך ב[[חיל רגלים|חיל הרגלים]]. הטנק הראשון היה [[סימן 1 (טנק)|טנק סימן 1]] הבריטי. טנק זה היה קיים בשתי גרסאות, שהיוו למעשה את שני סוגי הטנקים הראשונים:
* "זכר" - טנק המצויד ב[[תותח]] ארטילרי נגד מטרות כבדות.
* "נקבה" - טנק המצויד בעיקר ב[[מקלע|מקלעים]]ים כנגד חי"ר.
 
בהמשך מלחמת העולם הראשונה הופיעו טנקים צרפתיים וגרמניים. טנקים אלה היו בעלי משקל וחימוש שונים מהטנק סימן 1. בנוסף, הבריטים עצמם פיתחו טנקים קלים יותר, ולכן סיווגו הבריטים את הטנקים סימן 1 כטנקים כבדים. ה[[רנו FT]], היה הטנק הקל הראשון. מכאן ניתן לראות שבסוף מלחמת העולם הראשונה החל סיווג הטנקים על פי משקל. הטנקים הקלים ביותר סווגו כ"טנק קל", הטנקים הכבדים ביותר כ"טנק כבד", והטנקים שמשקלם בין לבין "טנק בינוני". לאורך השנים עלה המשקל הממוצע של הטנקים, וכך השתנו גם הגדרות המשקל לכל קטגוריה.
'''טנק כבד''' הוא טנק כבד במיוחד שבו הדגש הוא על [[שריון]] וכוח אש ופחות על ניידות. הטנק הכבד תוכנן במקור כדי לשמש כטנק המוביל בהסתערות, שיפרוץ את הדרך לכוחות האחרים, אך בפועל נמצא שימושי יותר דווקא בתפקידים הגנתיים. מטרות התכנון היו לאפשר לטנק יכולת פריצת מכשולים, שריון מסיבי המאפשר לו להיות בחזית ולשרוד את התופת וכוח אש מספיק כבד כדי להשמיד טנקים ו[[רכב קרבי משוריין|משוריינים]] אחרים.
 
הטנקים הכבדים הראשונים היו טנקי סימן 1 הבריטיים במלחמת העולם הראשונה. אליהם נוספו טנקים צרפתיים כמו ה"סנט שמונד", והטנק הגרמני [[A7V]]. טנקים אלה היו למעשה עיקר כוח הטנקים במלחמת העולם הראשונה, וכבר אז נתגלו היתרונות והחסרונות הבסיסיים שלהם לעומת טנקים קלים ובינוניים. היתרונות הגדולים של הטנק הכבד הם ביכולת השמדת מטרות גבוהה ו[[מיגון]] והישרדות מצוינים לטנק ולצוות. החסרונות הם שתוספת השריון והחימוש מתבטאת בתוספת ניכרת למשקל, דבר שמצריך [[מנוע]] חזק במיוחד ומהווה מגבלה רצינית על ניידות הטנק. עומס המשקל, שלרוב מגיע עד קצה גבול היכולת של המנוע, גורם לטנקים הכבדים להיות איטיים ולתקלות רבות הנובעות מעומס על מערכת ההנעה. הטנקים הכבדים גם יקרים לייצור.
 
בגלל המחיר היקר יחסית שלהם, והחסרונות בניידות ואמינות, קטן חלקם של הטנקים הכבדים בכוחות המשוריינים של אחרי מלחמת העולם השנייה. למעשה, רוב המדינות לא ייצרו כלל טנקים כבדים ובתחילת [[מלחמת העולם השנייה]], הסובייטים והצרפתים היו היחידים בעלי תעשייה שייצרה טנקים כבדי משקל.
[[תמונה:Cromwell-.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קרומוול, טנק שיוט בריטי מאמצע שנות הארבעים]]
 
'''טנק שיוט''' (Cruiser tank) הוא טנק שתוכנן לנוע מהר ולהשמיד טנקים של האויב. הרעיון בא מהקונספט של "טנקים מהירים" שהומצא על ידי [[וולטר כריסטי]]. טנקי השיוט תוכננו כדי להשלים את טנקי החי"ר ולנצל את הפרצות שהם יצרו כדי לאגף את כוחות האויב ולהשמיד את הטנקים שלהם. למעשה הייתה זו הגדרה בריטית למה שהיה ידוע בצבאות אחרים כטנקים בינוניים, אך הטנקים הבריטים היו קלים במעט ממקביליהם בעולם. טנקי השיוט המוקדמים, סימן A9 וסימן A10, היו בעלי שריון קל, אך ניידים מאוד.
 
טנקי השיוט הללו היו בשימוש בידי [[בריטניה]] בתחילת מלחמת העולם השנייה והיו בעלי שריון קל ותותחי נ"ט שלא היו יעילים כנגד חי"ר ותותחי נ"ט של האויב. כתוצאה מכך נאלצו הבריטים להגדיל את חימוש טנקי השיוט ולעבות את שריונם. טנק השיוט העיקרי שיוצר בזמן המלחמה בבריטניה היה ה[[קרומוול (טנק)|קרומוול]] (הייצור החל ב-[[1943]]), טנק שהיה שווה ערך לשרמן האמריקאי, משוריין פחות, אך בעל צדודית נמוכה יותר ומהיר בהרבה. ייצור הקרומוול לא היה במספרים גבוהים, שכן האמריקאים ציידו את הבריטים ב[[שרמן (טנק)|טנקי שרמן]] אמריקנים בכמויות ענק.
החימוש העיקרי של טנק המערכה הוא תותח רב-תכליתי. טנקי המערכה הראשונים נשאו תותחים בקוטר של 100 או 90 מילימטר, אך מכיוון שעם השנים עברו תפקידי הטנק הכבד לטנק המערכה וכתוצאה ממירוץ חימוש בין ה[[מיגון]] לתותח, נושאים טנקי מערכה מודרניים תותח בקוטר 105, 120 או 125 [[מילימטר]]. התותח מאפשר לטנק השמדת טנקים אחרים, השמדת רכבים "רכים" והשמדת [[חי"ר]]. לכל מטרה יש סוג תחמושת ייעודי.
 
טנקי המערכה נועדו לשימוש במערכות מסיביות בין צבאות סדירים, אך הם שימושיים גם ב[[לוחמה בשטח בנוי]], כפי שניתן היה לראות בקרבות האחרונים ב[[אינתיפאדתבאינתיפאדה אל-אקצה]]השנייה ו[[מלחמת עיראק]].
 
למרות זאת נשמעו טענות כי בעתיד יצומצם תפקידם של הטנקים בשדה המערכה, לאור התייעלות הנשק האנטי-טנקי ותפוצתו הנרחבת. טענות אלו הושמעו על ידי אנשי צבא בכל רחבי העולם בעיקר לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]] בה נבלמו בשלבים מסוימים כוחות השריון של צה"ל באמצעות טילי נ"ט, אולם העובדות הן ששימוש נרחב בלחימת שריון נמשך גם עשרות שנים לאחר מכן, למשל במלחמת עיראק.
להלן פירוט על סוגים נפוצים של טנקים ייעודיים:
* [[טנק חילוץ]]: טנק שצריחו וחימוש העיקרי הוסרו ובמקומם הותקנו מגוון אמצעים לטיפול תיקון וגרירה של טנקים פגועים או מקולקלים בתנאי קרב, ובהם [[עגורן|מנוף]] הידראולי, [[כננת]] ואמצעים נוספים. ב[[העגה הצה"לית|עגה הצה"לית]] השתרש הביטוי '''טַחְלַ"ץ'''. לדוגמה: [[טנק חילוץ M-88]].
* [[טנק הנדסה]]: טנק שהותקנו עליו מערכות הנדסה כגון כף [[דחפור]], [[מגוב]] כנגד [[מוקש|מוקשים]]ים ועוד.
* [[טנק-דחפור]]: טנק שהותקנה עליו כף [[דחפור]].
* [[טנק גישור]]: טנק שצריחו הוסר והוחלף במערכת הידראולית הפורשת גשרים ניידים, שנועדו לגשר מעל תעלות נ"ט ומכשולי מים צרים. ב[[העגה הצה"לית|עגה הצה"לית]] השתרש הביטוי '''טַגַ"ש'''.
* טנקים בעלי תותחים מיוחדים שנועדו להשמדת מטרות ספציפיות.