עלי חסנה – הבדלי גרסאות

בספטמבר [[1933]], בתקופת ראשית ההתיישבות ב[[עמק חפר]] (שנקרא אז בשמו הערבי "ואדי חווארת"), דן השופט חסנה במשפטו של חבר [[קיבוץ]] [[עין החורש]] שהועמד לדין באשמת פציעת רועה צאן ערבי שרעה את צאנו בשדות הקיבוץ. השופט חסנה זיכה את הנאשם בפוסקו "כי "לשומר הייתה זכות להשתמש ברובהו להגנת הרכוש שנמסר לשמירתו". (מקור)

בשנת [[1934]] נכלל עלי חסנה בהרכב של ארבעת השופטים במשפט [[רצח ארלוזורוב]] שהתנהל בבית המשפט לפשעים חמורים בירושלים. היה זה משפט שהסעיר את [[היישוב]] היהודי וגרם לקרע בין [[תנועת העבודה]] שהנהיגה את היישוב, לבין [[ציונות רוויזיוניסטית|התנועה הרוויזיוניסטית]]. במשפט הואשמו שני פעילים רוויזיוניסטים, [[אברהם סטבסקי]] ו[[צבי רוזנבלט]] ברציחתו של [[חיים ארלוזורוב]], מראשי תנועת העבודה, על חוף הים ב[[תל אביב]] ב [[16 ביוני]] [[1933]]. יתר השופטים בהרכב היו אב בית הדין [[אוון קורי]] ו[[אוליבר פלאנקט]] ה[[בריטים]] ו[[יוסף משה ולירו]] ה[[יהודי]].

הכללתו של שופט ערבי בהרכב הייתה למורת רוחו של [[אב"א אחימאיר]], מי שהיה חשוד בהסתה לרצח, ישב שנה במעצר, ואז הוחלט שלא להעמידו לדין באשמת רצח, אך הוא הועמד לדין כמקים הארגוןהאירגון "[[ברית הבריונים]]", ונדון לשנה וחצי של [[מאסר בפועל]]. בספרו "המשפט" כתב:

::"עלי חסנה היה טיפוס של אפנדי, כולו נימוסין מלבר, אך שבע כפול שבע תאוות בו מלגטמלגו. היא ישב בריחוק מה מנשיא בית הדין ועובדה "גיאוגרפית" זו הפגינה אף היא את רגש הלא-איכפתיות שפעים בלב השופט הערבי. משפט זה – עניינם של ה"אינגליז" וה"יאהוד", ומה לו כי יתערב...נקל היה לקבוע, כי גם אם תהא לו דעה משלו, לא יאבה להגיע לכלל התנגשות עםתהאנגליםעם האנגלים ולא יצא לריב את ריבם של ה"יאהוד". (מקור)

בתום המשפט, שהתמשך כעשרה חודשים והסתיים ב-[[8 ביולי]] 1934. הורשע אברהם סטבסקי ב[[רצח]] וצבי רוזנבלט זוכה. הרשעתו של סטבסקי הייתה ברוב דעות של השופטים קורי, פלאנקט וחסנה, כאשר השופט ולירו, בדעת מיעוט, סבר שיש לזכותו. על סטבסקי הוטל [[עונש מוות]]. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי שזיכה אותו על בסיס [[דיני הראיות]] שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא ב[[בריטניה]] עצמה), שלפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד.