אודיתא – הבדלי גרסאות

 

בתלמוד "קניין האודיתא" מוזכר בקצרה, לא נכתב על מהותו וגדריו ההלכתיים דבר, ורוב החומר שנכתב על קניין זה הוא בספרות ה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]]. בעקבות עמימות זו שבתלמוד, קיימת מחלוקת בסיסית בקרב ה[[ראשונים]] באשר לפישרו של המונח:

* לעומת גישה זו, קיימת גישה בקרב כמה מהראשונים המסייגת את 'קניין האודיתא' לשכיב מרע בלבד (בהתאם להקשר בו הוא מוזכר בתלמוד), בהתבסס על ההלכה הקובעת כי "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים". שיטה זו גורסת כי קיים במעמד האישי של הנוטה למות כוח מיוחד, לפיו הודאה בפה - אף ללא כל מעשה קניין - מספיקה להעברת בעלות.{{הערה|רבי יצחק בן אבא מארי ממרשיליה, '''ספר [[העיטור]]''', אות ה'; [[אור זרוע]], סימן תשנ"ב; [[שמעון בן צמח דוראן|תשב"ץ]], חלק א', סימן קנ"ב, וחלק ג', סימן שכ"ה. בנוסף, כך גם נראה מדברי ה[[רמב"ם]], שבספרו [[משנה תורה]] (ספר קניין, הלכות זכייה ומתנה, פרק ט', הלכה ט') מזכיר את 'קניין האודיתא' רק לגבי שכיב מרע.}}

* לעומת גישות אלה קיימת גישה השוללת לחלוטין את הגדרתה של "אודיתא" כ[[קניין]] המעביר בעלות, ולפיה מדובר במונח הפשוט והרווח של [[הודאת בעל דין]], כפי שנפסק בהלכה "אדם נאמן על עצמו כמאה עדים". בניגוד לגישות הקודמות, העברת הבעלות אינה מתרחשת ברגע ההודאה, אלא הדבר משמש כ[[ראיה משפטית]] ב[[דיני ראיות]] בלבד, וכאשר הדבר יגיע לדיון ב[[בית דין (הלכה)|בית דין]] הודאה זו תוכל לשמש כראיה.{{הערה|ה[[ריטב"א]] ב[[מסכת בבא מציעא]], דף מ"ו, ב'.}}