אתנאיוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
לקריאה נוספת
מ קישורים פנימיים, הגהה
שורה 1:
'''אתנאיוס''' (ב[[יוונית]]: Ἀθήναιος, ב[[לטינית]]: '''Athenaeus''') היה [[רטוריקה|רטוריקן]] ו[[פילולוגיה|פילולוג]] [[יוון העתיקה|יווני]] יליד [[נאוקרטיס]] שב[[מצרים העתיקה(פרובינקיה רומית)|מצרים]], שפעל בסביבות [[200|200 לספירה]]. לקסיקון [[סודא]] מציין כי חי בימיו של הקיסר [[מרקוס אורליוס]] (מת בשנת 180). יצירתו הגדולה היחידה, "החכמים במשתה" (''Deipnosophistae''), החזיקה כ-30 ספרים, מהם שרדו לימינו 15 בלבד;, ואת כתיבתה הושלמההוא השלים קרוב לוודאי אחרי מות הקיסר [[קומודוס]] (192 לספירה). לקסיקון [[סודא]] מציין כי חי בימיו של הקיסר [[מרקוס אורליוס]] (מת בשנת 180).
 
=="החכמים במשתה"==
היצירה "החכמים במשתה" או "משתה החכמים" (ביוונית: Δειπνοσοφισταί, דֵּיִפְּנוֹסוֹפִיסְטַי) שייכת ל[[סוגה ספרותית|סוגת]] הסימפוזיון בספרותב[[ספרות יוון העתיקה|ספרות היוונית העתיקה]] (symposium literature). זוהי מעין [[אנציקלופדיה,]] שערכיה מסודרים כשיחה מלומדת המתנהלת במהלך סעודה והמשתהמשתה ([[סימפוזיון]]) שלאחריה. החיבור שכתב אתנאיוס הקיף במקורו כשלושים ספרים, מהם שרדו לימינו חמישה-עשר בלבד, וכן תקציר ([[אפיטומה]]) של כמה מהחלקים החסרים (שני הספרים הראשונים וחלקים מן השלישי, האחד-עשר והחמישה-עשר).
 
המשתה בספרו של אתנאיוס נמשך כמה ימים, וחלק מן האורחים המשתתפים בו נושאים שמות היסטוריים, כמו המארח הרומי לארנטיסלארנטיוס, שם [[מצנט|פטרונו הספרותי]] של אתנאיוס, והפילוסוף [[גאלנוס]]. האורחים משוחחים ביניהם בענייני ספרות, היסטוריה, פילוסופיה, משפטים, רפואה, מוסיקה ועוד, ומבחינה זו חיבורו של אתנאיוס הוא אוצר בלום של ידע. נזכרים בו שמותיהם של כ-1250 סופרים וכ-1000 מחזות, והאורחים מצטטים לכאורה מזכרונם למעלה מ-10,000 שורות מיצירות ספרותיות שונות, אשר על חלק נכבד מהן איננו יודעים משום מקור אחר. אשר למקורותיו של אתנאיוס, הוא השתמש כפי הנראה בלקסיקוניםב[[לקסיקון (בלשנות)|לקסיקונים]] שהיו בהשג ידו, אך את רוב החומר ליקט בעצמו ממספר רב של יצירות ספרותיות.
 
הגרסה השלמה של החיבור, למעט החלקים החסרים, נשתמרה בכתב יד אחד בלבד, הנקרא כתב יד A. היא נערכה על ידי [[גאורג קייבל]] (Kaibel) ויצאה לאור בהוצאת [[ביבליותקה טאובנריאנה|טויבנר]] ב-1886-1890. תמצית החיבור (אפיטומה) נשתמרה בשני כתבי יד, הנקראים C ו-E, וראתה אור ב-1936 בעריכת ס"פ פפינק (S.P. Peppink).