לודוויג מיס ון דר רוהה – הבדלי גרסאות

'''לודוויג מיס ון דר רוהה''' (ב[[גרמנית]]: '''Ludwig Mies van der Rohe''' {{כ}};[[27 במרץ]] [[1886]] - [[19 באוגוסט]] [[1969]]) היה [[אדריכל]] ו[[מעצב תעשייתי|מעצב]] [[גרמני]]-[[אמריקאי]]. הוא נמנה עם אבות [[אדריכלות מודרנית|הסגנון המודרניסטי]] ב[[אדריכלות]] ועם מייסדי [[הסגנון הבינלאומי]], ובזכות הגותו התאורטית והמבנים שתכנן הוא נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]]. מיס היה אדריכל פעיל וחשוב מאוד בגרמניה עד [[מלחמת העולם השנייה]], ואף היה מנהלו האחרון של בית ספר ה"[[באוהאוס]]" עד שנסגר בידי ה[[נאצים]]. עוד לפני פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] היגר ל[[שיקגו]], ועד מותו המשיך להטביע את חותמו גם על ה[[אדריכלות בארצות הברית]].

 

מיס נולד בשם '''מאריה לודוויג מיכאל מיס''' ב[[אאכן]], [[גרמניה]], ולמד בבית ספר מקצועי עד גיל 16. השכלה בסיסית זו הייתה ההשכלה הפורמלית היחידה לה זכה, ואל הישגיו הרבים בהמשך הגיע ב[[אוטודידקטיות|לימוד עצמי]]. בשנות נעוריו עבד כסתת [[מצבה|מצבות]] תחת חסותו של אביו, שם רכש מיומנויות טכניות ואת האהבה לאדריכלות ולעיצוב. לאחר מכן עבד כשרטט פיתוחי [[גבס]] לבניין במשך 3 שנים, עד שבגיל 19 השתקע ב[[ברלין]] והחל לעבוד במשרדו של האדריכל ה[[יהדות גרמניה|יהודי-גרמני]] [[ברונו פאול]], ממייסדי ה[[וורקבונד]]. בגיל 21 קיבל לראשונה פרויקט לתכנון - בית מגורים קטן שאותו בנה בשנים 1907–1908. לאחר התנסות זו עבד במשרד האדריכל [[פטר ברנס|פטר בֶּרֶנס]] בין השנים [[1908]]–[[1911]], שבו נחשף לתאוריות [[עיצוב|עיצוביות]] בנות זמנו בגרמניה, וכמו כן למד מיומנויות אדריכליות תוך כדי התנסות. תחילה עבד כשרטט ומאוחר יותר כמפקח בנייה. עוד בתקופה זו הכיר שני אנשים חשובים נוספים אשר עבדו אצל ברנס: [[ולטר גרופיוס]], לימים שותף וחבר קרוב של מיס ומייסד בית הספר "[[באוהאוס]]", והאדריכל [[לה קורבוזיה]], אישיות מרכזית נוספת באדריכלות המאה ה-20, שאצלו עבד במשך כמה חודשים בלבד.

 

כאדם בעל חזות מרשימה, דבקות במטרה וחריצות, הצליח עד מהרה להתבסס בעמדתו החדשה, מבן של סוחר לאדריכל פעיל ב[[ברלין]], תוך כדי אימוץ השם בעל הניחוח האצילי, "מיס ון דר רוהה" - שם שהמציא לעצמו (שם נעוריה של אמו היה "רוהה"). שינוי שם לא היה דבר נדיר בזמנו, ואף עשו כן אדריכלים ואנשי רוח רבים בני זמנו, כמו [[לה קורבוזיה]]. משנת [[1921]] חי בנפרד מאשתו ובנותיו והתמקד באדריכלות.

 

[[תמונה:Berlin-old-museum.jpg|שמאל|ממוזער|250px||[[המוזיאון הישן (ברלין)|המוזיאון הישן]] ב[[ברלין]] שתכנן [[קארל פרידריך שינקל]] ב[[אדריכלות נאו-קלאסיציסטית|סגנון נאו-קלאסי]]]]

בתחילת דרכו תכנן מיס ון דר רוהה מספר בתים בגרמניה בסגנונות מסורתיים של התקופה. העבודות שבהן התנסה במשרדו של ברנס היו מבנים מסורתיים - מבנים המאפיינים את העידן התעשייתי ומשתמשים בקורות פלדה קלות, אך נוקטים עדיין שפה חזותית השייכת ל[[אדריכלות נאו-קלאסיציסטית|קלאסיציזם]] ולבנייה האירופית המסורתית. מיס התחנך גם הוא על ברכי התפיסה החברתית שבסגנון זה, והעריץ את הפרופורציות הנרחבות והחללים הרבועים של האדריכל [[פרוסיה|הפרוסי]] [[קארל פרידריך שינקל]] בן [[המאה ה-19]]. עם זאת, נהג לפסול את גישות האדריכלות האקלקטית הנפוצות של תחילת [[המאה ה-20]], אדריכלות שעל פי טענתו הייתה חסרת תוכן של ממש.

בהמשך דרכו של מיס התאפיינו תכנוניו האדריכליים בחיפוש אחר תמצית הרעיון המודרניסטי - [[מינימליזם]], פונקציונליזם וניסיונות ליצור שפה חזותית כמו גם צורת חללים חדשה באדריכלות. הביטוי "Less is more" (פחות הוא יותר) המיוחס למיס היווה מוטו מרכזי באדריכלות שלו.

 

[[תמונה:Weissenhof Mies 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרויקט [[שיכון וייסנהוף]]]]

[[תמונה:Barcelona mies v d rohe pavillon weltausstellung1999 03.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[ביתן ברצלונה|הביתן הגרמני ביריד העולמי]] ב[[ברצלונה]], [[1929]]]]

החל משנת [[1925]] המשיך לבנות בתים פרטיים בברלין וסביבתה ובשנה זו גם התמנה בזכות קשריו לתפקיד סגן נשיא איגוד ה[[וורקבונד]], בו כיהן עד [[1932]]. במקביל לפעילות בוורקבונד ועיסוקו באדריכלות, החל בשנת 1927 גם שותפות עם המעצבת [[לילי רייך]]. רייך עסקה בעיקר בעיצוב פנים ואופנה ובשותפות עם מיס עסקו השניים גם בעיצובים שונים, לרבות עיצוב רהיטים.

 

{{הפניה לערך מורחב|שיכון וייסנהוף}}

במסגרת פעילותו בוורקבונד היה מיס המנהל האמנותי של התערוכות שהציג האיגוד. במסגרת תפקידו גם ניהל בשנת 1927 את פרויקט '''שיכון וייסנהוף''' בתערוכת [[שטוטגרט]]. בפרויקט זה נבנו ואוכלסו בפועל מבני מגורים רבים, ומטרתו הייתה ניסיון חלוצי להקים שכונת מגורים חדשה על פי התפיסה המודרניסטית שהחלה להתגבש בשנים אלו. מיס היה המנהל הכללי של הפרויקט ותכנן גם באופן פרטני את המבנה הראשי של השכונה. את שאר המבנים בפרויקט תכננו מספר אדריכלים בכירים מאוד שהוזמנו על ידי מיס ון דר רוהה.

 

{{הפניה לערך מורחב|ביתן ברצלונה}}

בשנת [[1929]] התקיימה ב[[ברצלונה]] [[התערוכה העולמית של ברצלונה (1929)]] שמטרתה הייתה תצוגת תכלית של אדריכלות ותעשייה עכשווית מכל העולם. את הביתן הגרמני ביריד הזמין שר התעשייה הגרמני ממיס כדי לייצג את המדינה ביריד העולמי במקביל לאולם התעשייה הגרמנית שהוצג בו. מבנה זה, שנועד לצורכי תצוגה בלבד, היה הצגת תכלית של כל העקרונות החדשים של האדריכלות המודרנית שגיבש מיס ון דר רוהה יחד עם חבריו לתנועה. על אף שלתכנון הביתן ניתנו למיס רק מספר שבועות בודדים, נבנה הביתן בזמן ואף עוצבו ויוצרו במיוחד עבורו מספר פרטי ריהוט. יחד עם לילי רייך תכנן את "[[כיסא ברצלונה]]" המפורסם, שייצורו נמשך באופן תעשייתי גם לאחר היריד.

המבנים המשמעותיים ביותר אשר תכנן עוד באירופה היו האנדרטה ב[[בית הקברות המרכזי פרידריכספלדה]] לזכר [[רוזה לוקסמבורג]] ו[[קרל ליבקנכט]] ([[1926]], נהרסה מאוחר יותר על ידי המשטר הנאצי) ו[[וילה טוגנדהאט]] (Tugendhat House) ב[[ברנו]], [[צ'כיה]] ([[1930]]).

 

בתחילת שנת [[1930]] פנה אל מיס ידידו הוותיק [[ולטר גרופיוס]] בהצעה לנהל את בית הספר [[באוהאוס]] ב[[דסאו]] לאחר שעבר תקופה של חוסר יציבות. מיס החליף בתפקיד את [[האנס מאייר]], אדריכל מודרניסט נוסף שניהל את המוסד כשנתיים. בתקופתו כמנהל בית הספר הושלם בו המעבר מלימודי [[עיצוב]] ו[[אמנות]] ללימודי אדריכלות ו[[עיצוב פנים]]. עקרונות הבאוהאוס, והערכים והגישות שהנחיל לתלמידיו לפני הגעתו של מיס, לא היו שונים מתפישותיו של מיס, שכן במשך השנים היה מעורב עם גרופיוס, מאייר ומרצים רבים נוספים שלימדו בבאוהאוס בחיפוש אחר האדריכלות החדשה וניסיונות מעשיים ליישם אותה. תקופתו בבאוהאוס נחשבת לתקופה טובה בה צמחו בבית ספר מספר רב של אדריכלים בעלי שם, ביניהם גם כמה אדריכלים [[יהודים]] שפעלו לאחר מכן ב[[היישוב|יישוב]] ב[[ארץ ישראל]]. מיס היה מנהלו האחרון של בית הספר, שמומן בעיקר מכספי המדינה, ושימש כמנהלו עד סגירתו ב-[[1933]] עם [[המפלגה הנאצית#העלייה לשלטון|עליית הנאצים לשלטון]].

 

מעליית הנאציזם לשלטון חלה הידרדרות כללית בגרמניה בכל פעילותה של התנועה המודרניסטית, בעיקר בשל התנגדותה של המפלגה הנאצית לעקרונות המודרניזם על רקע פוליטי, שכן תפישת עולמה של התנועה המודרניסטית הייתה שמאלנית-[[סוציאליזם|סוציאליסטית]]. בשנים שלפני הגירתו לארצות הברית תכנן מיס מבנים בודדים בסגנונות מסורתיים. על אף תסכולו הרב מהמשטר הנאצי, חתם מיס יחד עם עוד מספר אדריכלים ידועים ובעלי דעות שמאלניות על עצומת אהדה ל[[היטלר]] בשנת [[1934]]. לאחר שמאס במצב הפוליטי והמדיני וחשש מהמצב באירופה לפני מלחמת העולם הוא [[הגירה|היגר]] בשנת [[1937]] לארצות הברית והשתקע בעיר [[שיקגו]]. שותפתו לילי רייך וכן גם אשתו ובנותיו נשארו בגרמניה.

 

[[תמונה:860-880 Lake Shore Drive.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מגדלי מגורים Lake Shore Drive בשיקגו]]

שמו של מיס ון דר רוהה היה ידוע גם בצפון אמריקה טרם הגירתו והוא השתלב בקלות בחברה האמריקאית ובענף האדריכלות המקומי שלה. בשנת [[1944]] גם זכה לקבל אזרחות אמריקאית. כבר בשנת [[1930]] ביקר ב[[ניו יורק]] והוזמן לתכנן את ביתו של ידידו האמריקאי, האדריכל [[פיליפ ג'ונסון]]. כבר בשנת [[1938]] התמנה למנהל בית הספר לאדריכלות של "מכון ארמור" בשיקגו, ששנתיים מאוחר יותר אוחד עם מוסד נוסף והיה ל[[המכון הטכנולוגי של אילינוי|מכון הטכנולוגי של אילינוי]] (Illinois Institute of Technology, או בקיצור ה-IIT). אחד מתנאיו לקבלת התפקיד היה ארגון מחדש של לימודי האדריכלות במכון ותכנון מחדש של הקמפוס. לסיוע בארגונו מחדש של בית הספר הזמין מיס כמה ממורי הבאוהאוס לשעבר לאילינוי, ביניהם [[לודוויג הילברזיימר]], [[ולטר פטרהנס]] ותלמידו האמריקאי [[הווארד דירסטין]].

רבים רואים בעבודותיו של מיס בארצות הברית זיקוק מודרניסטי לסגנון [[אסכולת שיקגו (אדריכלות)|אסכולת שיקגו]] שכמעט ונשכח כבר בשנות ה-30 וה-40. אסכולת שיקגו, על אף שהייתה פונקציונלית בגישתה, אימצה שפה חזותית קלאסית המאופיינת בקישוטיות מיותרת. על כן זכתה בנייתו של מיס לכינוי "'''אסכולת שיקגו השנייה'''" והפכה לגורם משפיע מאוד על אדריכלים אמריקאים נוספים גם במחצית השנייה של המאה ה-20.

 

עיקר עיסוקו של מיס בתקופתו בארצות הברית היה הוראה בבית הספר לאדריכלות שב-IIT. ה-IIT היה המקום שהעניק למיס את הבמה להצגת התאוריות החדשות שהביא מאירופה לצפון אמריקה בדבר הסגנון האדריכלי החדש. ה-IIT הפך למקום שממנו התפשטה הבשורה המודרניסטית לשאר היבשת. מעמדו של מיס במוסד גם משך ביקורת רבה מצד האדריכלים ואנשי הרוח ה[[שמרנים]] בארצות הברית במקביל לנשיאת העיניים אליו.

 

הלימוד במכון היה תאורטי כמו בכל מסגרת לימודים, אך התלווה אליו רובד חינוכי שהתבטא בתכנון ובנייה בפועל על ידיו בשיקגו ובסביבתה, ובפרט בקמפוס המכון הטכנולוגי. במהלך כ-20 שנים ממינויו למנהל בית הספר לאדריכלות ועד סוף [[שנות ה-50]] תכנן מיס בקמפוס עצמו מבנים רבים או הרחיב ושיפץ רבים מהם. מבנים אלו שהיו מבני לימוד, מעבדות, מועדוני ומעונות סגל וסטודנטים ופונקציות אוניברסיטאיות נוספות, היוו יישום פיזי של התאוריה האדריכלית שלימד. הבניין המשמעותי ביותר שתכנן בקמפוס היה בניין הפקולטה לאדריכלות ("קראון-הול"), שאותה ניהל בעצמו.

 

[[תמונה:Mies van der Rohe photo Farnsworth House Plano USA 7.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית פראנסוורת']]

[[תמונה:Stamps of Germany (DDR) 1980, MiNr 2509.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[בול]] [[מזרח גרמניה|מזרח גרמני]] המציג את האנדרטה ל[[רוזה לוקסמבורג]] ו[[קרל ליבקנכט]]]]

במהלך תכנון הבית הפכו יחסיו של מיס עם ד"ר פארנסוורת', רופאה ידועה בשיקגו, למערכת יחסים אישית ואף רומנטית. מערכת יחסים זו הגיעה למשבר כשאהבתה של פארנסוורת' למיס לא נשאה פרי. משבר זה הוביל לעימות בין השניים, שבו גם תבעה פארנסוורת' את מיס על רשלנות כביכול בתכנון ובבנייה של הבית. מיס זכה אמנם במשפט, אך הדיון הציבורי סביב הפרשה גם גרר ביקורות אדריכליות על המבנה. בין הביקורות בלטה ביקורתו של [[פרנק לויד רייט]], גדול האדריכלים האמריקאים בתקופה זו. אף על פי כן, נחשב הבית עד היום בעיני רבים ליצירת מופת אדריכלית.

 

{{הפניה לערך מורחב|בניין סיגראם}}

בשנת [[1958]] הוזמן מיס לתכנן את בניין סיגראם ב[[ניו יורק]], המטה האמריקאי של [[תאגיד]] "סיגראם" ה[[קנדה|קנדי]] שעסק במשקאות אלכוהוליים. בניין סיגראם היה [[גורד שחקים|גורד השחקים]] הראשון שתכנן מיס והוא התאפיין בכל עקרונות העיצוב שלו: עיצוב מינימליסטי, חזית זכוכית ומבנה פלדה. בניין סיגראם היה גם גורד השחקים הראשון בניו יורק שנבנה לא כמבנה מדורג על קו המגרש של הבניין אלא כמבנה מונוליתי הנסוג מהמדרכה ופותח [[כיכר עירונית]] קטנה בצמוד לבסיסו. בניין זה הפך בשנות ה-60 וה-70 לאב-טיפוס של גורד השחקים האמריקאי המקושר לתאגידי הענק.