רב חנינא מסורא – הבדלי גרסאות

אחת מהן{{הערה|{{בבלי|כתובות|צט|א}}.}} היא בשאלה התלמודית מה דינו של אדם שאמר לשלוחו צא ומכור לי כור חיטים והלך השליח ומכר רק את חציו, האם מכיוון שמילא את מחצית משליחותו לא בטלה שליחותו או שמא אומרים שגם זה הוא שינוי מציווי המשלח שכן הוא רוצה שימכור השליח את כל הכור בבת אחת ולא בשניבשתי פעמםפעמים כדי שלא ירבו שטרות על שמו. רב חנינא מסורא הביא ראיה מברייתא שבה נפסק אודות אדם שגזל דינר של זהב מדמי הקדש, ונתן לשלוחו [[דינר]] של [[זהב]] ואמר לו הבא לי חלוק, והלך והביא לו בשלוש חלוק ובשלוש טלית שניהם מעלו, מהפסק ששניהם מעלו נראה כי לא רק השליח שקנה בחצי מהכסף דבר על דעת עצמו מעל, אלא גם הבעל הבית מעל בהקדש מכיוון שהחלוק שנקנה לצרכו ובשליחותו נחשב כנעשה על ידו, ומשם נראה כי גם כאשר השליח לא קיים את דברי המשלח במדויק רק את חלקם, וייתכן ובעל הבית יתנגד לכך מנימוק כל שהוא (במקרה זה - שמעדיף הוא חלוק יקר בשווי שש מאשר חלוק זול ופשוט יותר בשווי שלוש), העסקא קיימת.

בתלמוד מוזכרת הנהגתו של רב חנינא מסורא בעניין [[איסור ריבית]]. הוא נהג להלוות כסף לסוחרים שקנו תבואה ב[[כפרי]] בכמות השווה ארבעה זוזים ומכרו אותה ב[[סורא]] במחיר ששה זוזים, ובתנאי שיעניקו לו עצמו את הסחורה במחיר זול יותר. בתלמוד הוסבר כי מותר היה לו לעשות כך מפני שנישתי סיבות: 1. הרווח במחיר הזול המוענק לסוחר קשור ישירות גם למלווה, שכן סוחר שברשותו כסף מזומן בכמות גדולה מוכר כסוחר בקלות ומוענקת לו סחורה במחיר סיטונאי. 2. מכיוון שהמוכרים יודעים שהקונה מוכר חלק מהסחורה במחיק הקרן הם מוכרים לו את הסחורה במחיר זול יותר - בלית ברירה - כדי שימשיך לקנות אצלם{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|עג|א}}. ראה במהדורת [[עוז והדר]] שציינו שכן הוא בכמה כתבי יד, וכן משמע קצת ב[[ריטב"א]]}}.