ברנרד פרגוסון – הבדלי גרסאות

'''ברנרד אדוארד פרגוסון, הברון מבלנטריי''' (ב[[אנגלית]] - '''Bernard Edward Fergusson, Baron Ballantrae''') {{כ}} ([[6 במאי]] [[1911]] - [[28 בנובמבר]] [[1980]]) היה איש צבא, היסטוריון ופקיד ממשל [[בריטניה|בריטי]]. פרגוסון שימש בתפקידים שונים בצבא הבריטי, בין היתר כ[[שליש (צבא)|שלישו]] של הפילדמרשל [[ארצ'יבלד ויוול]]. הוא שירת במקומות שונים, בין היתר ב[[ארץ ישראל]] וב[[בורמה]], שם לחם לצידו של [[צ'ארלס אורד וינגייט]]. לאחר המלחמה שב לארץ ישראל, ושימש כמפקד [[המשטרה הניידת]] וכעוזר מיוחד למפקד [[משטרת המנדט]]. בתפקיד זה היה מעורב בפרשיית רצח הנער [[אלכסנדר רובוביץ']] על ידי [[רוי פאראן]]. לאחר מכן שימש בתפקידים צבאיים ואזרחיים שונים, לרבות תפקיד [[המושל הכללי של ניו זילנד]]. כן פרסם מספר ספרי היסטוריה צבאית וביוגרפיות.

 

פרגוסון נולד למשפחה [[סקוטלנד|סקוטית]] בעלת מסורת צבאית. אביו, סיר צ'ארלס פרגוסון, וכן סביו משני הצדדים שירתו כ[[המושל הכללי של ניו זילנד|מושלים כלליים של ניו זילנד]]. הוא למד ב[[איטון]] ובאקדמיה הצבאית המלכותית ב[[סנדהרסט]] בטרם הצטרף כקצין ל"משמר השחור" הסקוטי ב-[[1931]]. הוא הגיע עם גדודו ל[[ארץ ישראל]] ושימש כ[[שליש (צבא)|שלישו]] של מפקד הכוחות הבריטים במזרח התיכון, פילדמרשל [[ארצ'יבלד ויוול]]. הוא שימש בתפקידי פיקוד ומטה תחת ויוול, עד להחלפתו של ויוול בשנת [[1941]] בגנרל [[קלוד אוקינלק]]. ויוול נשלח ל[[ניו דלהי]] ופרגוסון ליווה אותו כמזכירו האישי. ב-[[1942]] קיבל פיקוד על גדוד רגלים ב[[בורמה]], והועמד תחת פיקודו של [[צ'ארלס אורד וינגייט]]. היחידה עליה פיקד נטלה חלק בלוחמת ה[[גרילה]] בבורמה, ובמבצעי הפשיטה המיוחדים שהגה וינגייט מעבר לקווי האויב בשנים [[1942]] ו-[[1943]]. ב-[[1945]] נשלח לשרת ב[[מטה מבצעים משולבים]], שם שירת עד לסיום המלחמה. בתפקידים אלו בלט כדמות צבעונית, סקוטי גבוה ורזה, החבוש תמיד ב[[מונוקל]]. במספר ספרים שכתב בסוף [[שנות הארבעים]] תיאר את התנסויותיו בלוחמת הגרילה במסגרת יחידות אלו. לאחר שכשל בנסיונו להיבחר לפרלמנט, שב אל [[ארץ ישראל]] בשנת [[1946]] כקצין בדרגת בריגדיר.

 

עם בואו לארץ ישראל שירת פרגוסון כמפקד [[המשטרה הניידת]], כוח בן כ-2,000 לוחמים בריטים שנועד לשמש ככוח תקיפה כנגד המחתרות היהודיות, ועמד במצב של לוחמה כנגד [[תנועת המרי העברי]]. בסוף שנת [[1946]] פורקה היחידה על ידי מפקד משטרת המנדט, הקולונל [[ויליאם ניקול גריי]]. בתחילה מונה פרגוסון למפקד בית הספר לשוטרים שאמור היה להיות מוקם ב[[ג'נין]], שם הייתה [[מפקדה]] של המשטרה הניידת.<ref>{{דבר||פורקה המשטרה הניידת|1946/12/26|00121}}</ref> לאחר מכן מונה על ידי גריי ל"עוזר מיוחד למפקד המשטרה".

 

במסמכים שנחשפו בבריטניה לראשונה רק בשנת [[2004]], נתגלה דו"ח מקורי מזמן האירוע בו הצהיר פרגוסון כי הנער נהרג בעת חקירתו בידי פאראן וכי הוא, פרגוסון, מסר על כך לקולונל גריי, מפקד משטרת המנדט. מסמך אחר בחתימתו של גריי אישר זאת, אך על פיו לא נקט גריי בכל פעולה נגד פאראן, משום שבידי הנער נמצאה רשימה ובה 45 שמות, וגריי החליט לחקור את האנשים שברשימה כדי לשבור את ה[[לח"י]] בירושלים. גריי האמין כי מעצרו של פאראן ישבש את המאמץ לחשוף את אנשי הלח"י, והחליט לעכב את החקירה נגדו. כעבור זמן לא רב, כשגריי יצא לחופשה ב[[אנגליה]], התחדשה החקירה נגד פאראן, כפי הנראה בעקבות היחסים הגרועים שהיו בין פרגוסון לבין סגנו של גריי, [[ארתור ג'יילס]]. כאשר נודע לפאראן כי עומדים להעמידו לדין באשמת [[רצח]], הוא גנב כלי רכב ונמלט ל[[סוריה]]. פרגוסון, שלרשותו עמד מטוס פרטי, טס בעקבותיו, ומצא את פאראן ואת אנשי ב[[חאלב]]. לאחר לילה ארוך, במהלכו איים פאראן לירות בפרגוסון, שיכנע פרגוסון את פאראן לשוב לארץ והוא שב והועמד לדין בגין רצח הנער. פאראן הועמד לדין ב-[[1 באוקטובר]] 1947 בפני בית דין צבאי בריטי בירושלים, אך זוכה מחוסר הוכחות, מאחר שגופתו של רובוביץ' לא נמצאה ומאחר שחבריו של פאראן, וביניהם פרגוסון סירבו להעיד נגדו. פרגוסון טען כי הוא מסרב להעיד, בשל החשש כי יפליל עצמו. עם זאת הודיעה הממשלה כי לא תנקוט נגדו בצעדים משפטיים. מיד לאחר זיכויו של פאראן פוטר פרגוסון מתפקידיו והוטס בחזרה בחשאי לבריטניה במטוסו הפרטי.<ref>{{PalPost||Farran, Fergusson may be in UK|1947/10/08|00111}}</ref><ref>{{הארץ|גיורא גודמן|אחרי 57 שנים: גילויים בפרשת הרצח|472696|2.9.2004}}</ref><ref>{{PalPost||No action against Col. Fergusson|1947/10/16|00111}}</ref>

 

לאחר המלחמה המשיך פרגוסון בשירות בצבא, ושימש בתפקידים שונים ומגוונים, כמפקד "המשמר השחור", כאיש מטה ב[[נאט"ו]] בתקופת הקמתה, וכן כאחראי על [[לוחמה פסיכולוגית|הלוחמה הפסיכולוגית]] בתקופת [[מלחמת סיני|משבר סואץ]]. במקביל המשיך בפרסום מספר ספרים, חלקם תיאורים של המערכות בהן נטל חלק בבורמה, היסטוריה של "המשמר השחור", ביוגרפיה של ויוול, ושל הנסיך רופרט מהריין. כן פרסם ספרי [[שירה]]. ב-[[1958]] פרש מהצבא.