משפטי פראג – הבדלי גרסאות

'''משפטי פראג''' הםהיו סדרה של [[משפט ראווה|משפטי ראווה]] שנערכו בסוף [[1952]] ב[[פראג]], בירת [[צ'כוסלובקיה]]. המשפטים נערכו, בהשראתו של [[יוסיף סטלין|סטלין]], ונועדו לבצר את שלטונו בארצותבמדינות [[הגוש הקומוניסטי]].

ארבעה -עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד -עשר [[יהודים]], שהבולט שבהם הוא [[רודולף סלנסקי|רודולף סלַנסקי]], מזכיר [[המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה]] (המשפטים קרויים לעתים על־שמו,על שמו – משפט סלנסקי, ב[[צ'כית]]: Proces se Slánským). המשפטים נפתחו ב־[[20 בנובמבר]] [[1952]] ונוהלו בידי הרשויות ה[[צ'כוסלובקיה|צהצ'כוסלובקיות]], בהוראת [[מוסקבה]], באווירה [[אנטישמיות|אנטישמית]] ואנטיו[[אנטי-ציונות|אנטי-ישראלית]].

סלנסקי וחבריו הואשמו ב"[[קונספירציה|קשר]] טרוצקיסטי־טיטואיסטי־ציוני[[טרוצקיזם|טרוצקיסטי]]־[[טיטואיזם|טיטוֹאיסטי]]־[[ציונות|ציוני]] בשירות האימפריאליזםה[[אימפריאליזם]] האמריקניה[[ארצות הברית|אמריקני]]". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת [[הגוש המערבי|המערב]].

ב-27 בנובמבר 1952, אחדנידונו ל[[עונש מוות|מוות]] אחד-עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי, ו[[ולדימיר קלמנטיס]], נידונו ל[[עונש מוות|מוות]]{{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|1952/11/28|00100}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני ישראלים[[ישראלי]]ם שהגיעו לפראג, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, שהגיעו לפראג נאסרו והואשמו ב[[ריגול]] לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נדונונידונו במשפט נפרד. התביעה במשפט דיברה על "תוכנית אבריאל" שזמם כביכול הצירה[[צירות|ציר]] הקודם של ישראל בפראג, [[אהוד אבריאל]], שנועדה לשעבד את צ'כוסלובקיה לאימפריאליזם האמריקאיהאמריקני. באותו זמן, ציר ישראל בפראג, [[אריה קובובי]], הוכרז כ[[אישיות בלתי רצויה]]. אורנשטיין נדון למאסרל[[מאסר עולם]], ו[[מרדכי אורן]] נידון לעשרים שנות מאסר.; אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]], ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג. בשנת [[1963]] זכו כל נאשמי פראג לטיהורל[[רהביליטציה|טיהור שמם]] על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.

ב[[ישראל]] התייחס רוב הציבור מהתחלהמלכתחילה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרות שחר. עם זאת, אנשי [[מק"י]] הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט, ובקרב אנשי [[מפ"ם]] הייתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של [[מרדכי אורן]], מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]]. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ואליעזרו[[אליעזר פרי (חבר הכנסת)|אליעזר פרי]]), הייתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי -הבנה שיש לתקן, והיו שגינו את המשפט אך בקשוביקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את הקומוניזםה[[קומוניזם]].

משפטי פראג נחשבים כחלק ממסעו האנטישמי של סטלין כנגד ה"[[קוסמופוליטיות|קוסמופוליטיים]] חסרי השורשים" בשנים [[1948]]-–[[1953]], והתרחש בין [[משפט הסופרים]]{{הבהרה}} ל[[משפט הרופאים]].

דרמטיזציה של משפטי פראג נעשתה בסרטו של ה[[במאי קולנוע|במאי]] [[קוסטה גברס]], "[[ההודאה]]" (''L'Aveu''), בכיכובם של [[איב מונטאן]] ו[[סימון סיניורה]]. הסרט התבסס על ספר באותו שם שנכתב על ידי [[ארתור לונדון]], מניצולי המשפטים.

** {{הארץ|חיים גורי|ארבע הערות|943230|11.1.08}} - הסתייגות של גורי מאחדים מהפרטים שהופיעו במאמרו של ליטני.